סיפור מורשת בקרב יהודי מרוקו על נערה ושמה סוליקה, אשר חיה במרוקו במאה ה 19 למניינם ובמותה קידשה שם שמים. למשפחת חג'ואל בעיר טנג'יר שבמרוקו, נולדה תינוקת מדהימה ביופייה וקראוה- סוליקה. הוריה יהודים כשרים ויראי שמים, גידלוה במסירות אין קץ וחינכוה על ברכי האמונה ודרכי ה´.
כשהתבגרה, הייתה לנערה יפת תואר באופן מיוחד, ומחשש לביטחונה מפאת יופייה, נמנעה מלצאת מביתה. סוליקה נודעה, בקרב יהודי הקהילה, במידותיה הטובות ורוחב ליבה אשר האפילו על יופייה הנדיר. באחד מן הימים, הגיע שבחה של הנערה לאוזניו של אחד מעשירי העיר המוסלמים, אשר גמר אומר בליבו לשאת את הנערה ויהי מה. בא האיש לבית הוריה של סוליקה וביקש את ידה, תחת תביעה כי קודם תתאסלם. ההורים הגיבו לפניה בפחד וכדי להציל את בתם הבריחוה מביתם והסתירוה בבית ידידים, עד יעבור זעם. אולם הגוי לא מש מזממו ולא איחר המועד וחיילי המושל הגיעו לבית חג'ואל ובידם צו מעצר כנגד סוליקה. לאחר שהפכו הבית בחיפוש אחריה ולא מצאוה נטלו עימם החיילים את אימה של סוליקה, כבת ערובה.
שמעה סוליקה על מעצר אימה וללא שהות מיהרה לצאת ממחבואה והסגירה עצמה לידי המושל, כדי להביא לשחרור אימה מציפורני הצוררים. סוליקה הובאה בפני השופטים המוסלמים והואשמה בכך שהתאסלמה, חזרה בה ושבה לחיק יהדותה. עלילת שווא זו הייתה פרי מזימתו הנלוזה של העשיר המוסלמי – האשמה זו הייתה חמורה כי ע"פ דין האסלאם, המבצע עבירה זו דינו אחד הוא- הוצאה להורג. השופטים המוסלמים העמידו בפני סוליקה האומללה אפשרות אחת כדי להינצל, והיא לחזור לדת האסלאם ולא, ייגזר דינה למוות. באומץ עילאי עמדה הנערה בפני השופטים העויינים ואמרה בגאון: "מעולם לא התאסלמתי, יהודיה הייתי ויהודיה אשאר לעולם. לא אעבור על דתי, אקבל עליי את גזר הדין ואמות על קידוש השם!" השופטים שלא ציפו לתגובה תקיפה כזו, דחו את המשפט למועד אחר.
משהמשיכה לעמוד בסירובה להתאסלם, חרצו השופטים את דינה – להיהרג . העבירוה לעיר פאס, מקום מושבו של המלך, לצורך ביצוע גזר הדין. אחד מבני המלך שראה את הנערה ונדהם אף הוא מיופייה, הבטיח לה שאם תתאסלם ותינשא לו, תיהפך היא למלכת מרוקו. "לא הכסף ולא הזהב ולא הכבוד ישתוו בערכם לאמונה באלוקי ישראל, אלוקי האמת והצדק", ענתה לו סוליקה בנחישות. משנוכח בן המלך שהנערה מתעקשת שלא להמיר את דתה, איים עליה שבגין עקשנותה יבולע לכל יהודי מרוקו.
כדי להגביר הלחץ עליה ולהסיר התנגדותה הובא בפניה רב הקהילה ואולץ לדבר על ליבה. לדברי הרב השיבה סוליקה כי לא תחטא ולא תעבור על דתה, גם לא במחיר חייה וחיי בני עמה. לב הרב נתמלא גאווה ודמעות זלגו מעיניו על בת ישראל הגיבורה. משעמדה בעקשנות בסירובה הוצאה סוליקה להורג. השנה הייתה תקצ"ד – בהיפוך אותיות צדק"ת (שנת 1834).
עוד מסופר כי הוצאתה להורג נעשתה באכזריות- היא נקשרה לזנבו של סוס ונגררה עד אשר נפחה נשמתה. לפני ביצוע גזר הדין ביקשה בקשתה האחרונה ונענתה- קיבלה סיכות ובהן קשרה בגדיה לבשרה כדי לשמור על כבודה וצניעותה. היא נקברה בעיר פאס, ליד קברי צדיקים וגדולי ישראל. במותה קידשה "ללא סוליקא" שם שמים, הפכה אות ומופת עבור בני ובנות עמה וסמל לאומץ לב וגבורה על קידוש השם.
זכותה תגן עלינו.
מתוך ספרו של מרדכי חייט – "תפארת בנים אבותם".
