"כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקיך אלוקי"
(רות א, טז).
לפני מספר שנים נהרס בעיר וירצבורג שבגרמניה בית וכתוצאה מכך נתגלו כאלף וחמש מאות מצבות של בית הקברות היהודי העתיק במקום- בן השמונה מאות וחמישים שנה. המצבות מספרות את סיפורה של קהילה מפוארת ושבעת תלאות, שנאבקה על הישרדותה במשך דורות, נרדפה ונרצחה בידי צוררים, עד מחיקתה בימי השואה. בית הקברות הוקם בזמן מסעי הצלב (שנת 1147 למניינם), בעקבות רציחתם של עשרות יהודים מבני הקהילה. כמאה חמישים שנים לאחר מכן (שנת 1298) נרצחו למעלה מתשע מאות מיהודי הקהילה, בעקבות עלילת דם. חמישים שנה לאחר מכן, העלילו הנוצרים כי היהודים אחראים למגיפה, שפרצה בעיר ועקב כך בחרו היהודים לשרוף עצמם בבתיהם, ולא ליפול לידיו של ההמון המוסת. בתקופת חורבנה של יהדות אירופה הושמדה סופית קהילת וירצבורג. לא הרחק מבית הקברות נמצאה מצבה ועליה הכיתוב הבא:
"פ"נ הרוזן אברהם בן אברהם פון מנשטיין- גר צדק זצ"ל - התגייר כמבוגר – איש צדיק בן תורה בעל צדקה – נולד בח' בסיון תרפ"ט ונפטר בכ"א בטבת תש"ד כאיש יהודי – אחר הועבר לקבר ישראל...".
מי היה אברהם פון מנשטיין זצ"ל? מחקר ואיסוף נתונים, שנעשה מעדויות ומארכיונים בגרמניה, העלו את הסיפור הבא:
האיש נולד בשנת 1869 לאחת ממשפחות האצולה הידועות בגרמניה. הוא היה אחי אביו המאמץ של גנרל בכיר בצבא הנאצי בשם- אריך פון מנשטיין. בגיל 21 הגיע לוירצבורג כדי להתגייס לצבא ובהיותו מוסיקאי מוכשר שרת בתזמורת הצבאית. בתקופה זו (שנת 1890), התוודע לקהילה היהודית, נמשך אל היהדות והתקרב לתלמידי חכמים. החל ללמוד תורה בחשק רב בישיבה והביע רצונו להתגייר. בקשתו נדחתה שוב ושוב מצד רבני הקהילה, אך הוא עמד איתן על דעתו ושכנע בכנות רצונו. האיש נסע להולנד/אמסטרדם, שם נימול וגויר בבית דין רבני. חזר לוירצבורג, קיבל את שמו אברהם בן אברהם ומאז הפך לחלק בלתי נפרד מן הקהילה. לאחר כמה שנים הכיר גיורת והשניים נישאו והקימו בית יהודי, שהצטיין במעשי חסד וצדקה. אברהם עשה ניסיונות לעלות לא"י, אך הדבר לא הסתייע בידיו. עם עליית הנאצים ימ"ש, לשלטון קשר את גורלו בגורל היהודים ולא הפנה עורף לעמו. הנאצים ביקשו שלא לנהוג עימו כיהודי ,שכן ע"פ תורת הגזע הנאצית, הוא נשאר בעיניהם גרמני ארי, למרות התגיירותו. בשנת 1942 הורו הנאצים ליהודי וירצבורג והסביבה להתייצב בכיכר העיר, ומכאן צעדו לתחנת הרכבת. אברהם הגיע לכיכר עטוף טלית ועטור תפילין. הנאצים ביקשו לסלקו ואמרו לו : אתה לא יהודי, אתה ארי. אך הוא התעקש ואמר: לאן שהולכים היהודים גם אני אלך. הוא הועבר יחד עם יתר היהודים למחנה טרזינשטאט ומת שם לאחר כשנתיים. למרבה האבסורד- אחיינו הנאצי אירגן לו הלוויה מכובדת ומפוארת, ע"פ כל כללי הטקס הנאציים- ליד קברו הועמד משמר של אנשי ס.א. במדים וארונו נעטף בדגל צלב קרס. הוא נקבר בבית הקברות הנוצרי של וירצבורג. עשרים ושש שנים לאחר מכן (שנת תש"ל), לאחר מאבק ממושך של הגופים היהודיים עם בני משפחתו הגרמנים, הועלו עצמותיו לקבורה בישראל. סיפור זה הוא סיפורו של גוי אשר ליבו נמשך אחר תורת ישראל והיהדות, קם ביום אחד וחרף הקשיים והסיכונים, קשר גורלו בגורל העם היהודי בכנות ובנאמנות. נולד כגוי והלך לעולמו כיהודי כשר וצדיק.
סיפורו המדהים של אברהם הוא הדגמה ראויה למושג- "גר צדק".
בתורה ובמקורות היהודיים מוזכר הגר פעמים רבות- אם זו רות המואביה, או אונקלוס מתקופת המשנה אשר תרגם לארמית את חמשת חומשי התורה או אחרים בתקופת בית שני, בה גברה התופעה של גיור. "גר צדק" הוא מושג הבנוי משתי מילים- "גר" שהוא נוכרי שהצטרף לדת היהודית ו"צדק", המהווה מושג מרכזי ביהדות. "צדק" הוא כינוי לשכינה והרוצה להידבק בשכינה ולחסות תחת כנפיה, עליו לבוא בשערי צדק- "פתחו לי שערי צדק אבוא בם" (תהילים קיח, יט). מבאר הרמב"ן – ירושלים היא עיר צדק והשכינה, הנקראת צדק, שורה בתוכה. כאשר מדובר על נוכרים הבאים להתגייר ומתכוונים להיכנס תחת כנפי שכינה, מציינת התורה, כי עולים הם לירושלים וזובחים בה זבחי צדק: "עמים יקראו שם זבחי צדק..."(דברים לג, יט). אברהם אבינו הוא מי שמתמסר כל כולו אל הצדק, כדברי הנביא ישעיה: "מי העיר ממזרח, צדק יקראהו לרגלו..." (ישעיה מא, ב). המדרש והמפרשים כמו רש"י אומרים : הוא אברהם אבינו שהעירו האל לצאת מארץ מזרח, שהייתה מולדתו והעיר אותו מבית עובדי פסלים. במקום נוסף אומר הנביא: "שמעו אלי, רדפי צדק מבקשי ה'...הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם..." (ישעיה נא, א-ב). חז"ל ראו באברהם את האדם שהציג לראשונה בפני האנושות דגם של התגיירות, עזיבת האלילות וכניסה תחת כנפי השכינה. בתפילת שמונה עשרה אנו אומרים: "על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עמך ישראל ועל פליטת סופריהם ועל גרי הצדק". אם כן, המושג "גר צדק" מקפל בתוכו את המשמעות המלאה והשלמה של גיור. בהצבת סיפורנו המרגש למול התורה, ניתן לראות כיצד ההיסטוריה היהודית מותחת קו מאברהם אבינו, אבי האומה וסמל הגיור המושלם, חוצה את כל הדורות ומגיעה עד אברהם פון מנשטיין- סמל לגיור בלתי נתפס בדורנו.

מתוך ספרו של מרדכי חייט – "תפארת בנים אבותם"
לע"נ ג'וליט בת לולו יצחקי ז"ל