• הקודם
• 1 מתוך 2
• הבא

קורות חייו ופועלו

 רבי דוד נולד בט"ז בשבט שנת התרפ"ט – 27 בינואר 1929 בבגדד/עיראק, לאביו- ר' יחזקאל ז"ל ולאימו- נעימה ז"ל, הורים יראיי שמיים, בעלי חסד וצדקה. לידתו הייתה אחרי זמן רב שלא נפקדה אימו ולכן עוררה שמחה רבה בקרב המשפחה, ואימו, על שנענתה תפילתה, החליטה לקרוא לו- דוד חי. חינוכו התורני קיבל בינקותו מאביו, איש יגיע כפיים אשר היה נוהג לשאת אותו על כתפיו ולהוליכו בכל יום השכם בבוקר לבתי כנסת שונים בבגדאד ("שיכר" ואחרים) לתפילה וכן לשמיעת שיעורי תורה מפי חכמי בגדאד של אותם ימים, בבתי המדרש "בית זילכה" ו"מנשה צאלח", כשהם ישובים ע"ג מחצלת, הבן על ברכי אביו, מאזינים בקשב רב לדרשנים.

רבי דוד התייתם מאביו בגיל 10. אימו המשיכה לגדלו ולחנכו בדרך של תורה ומצוות. אישה מיוחדת במינה הייתה- צדקת, מלאה חסד, רוך ואהבה, אשר חילקה אותם לא רק לבנה, אלא גם לארבעת בני דודיו הקטנים, אשר התייתמו באותו זמן מאימם. היא טיפלה בהם במסירות אימהית ודאגה לכל מחסורם כאילו היו ילדיה שלה. כל ימיה אהבה ילדים וכשהייתה פוגשת אותם הייתה מכבדת ומשמחת אותם בסוכריות. את טוב ליבו, רגישותו הרבה ואהבתו לזולת ירש ללא ספק רבי דוד מאימו ע"ה.

רבי דוד למד בחדר ואח"כ בבית הספר מדרש "מנשה צאלח" עד גיל בר מצווה.
מפי סבו (אבי אביו) ר' עובדיה ז"ל למד את יסודות המקרא עם טעמים ודקדוקיהם
ומפי סבו (אבי אימו) ר' עזרא בדור ז"ל שהיה פייטן וחזן למד את הפייטנות והחזנות.
מצעירותו היה רבנו פייטן מוכשר וקולו נעים וערב מאוד לאוזן.

בהיותו כבן 14 יצא לעבוד בחנות לצורפות בבגדאד אצל קרוב משפחה, יחד עם בן דודו- ר' אליהו אילני ז"ל. השניים היו קרובים מאוד זה לזה והלכו כל חייהם בנתיב תורני משותף. משגילו השניים כי עסקי הצורפות אינם כשרים ומלווים במעשי גזל ומרמה עזבו מיד את העבודה.

בהמשך, נבחר יחד עם כמה תלמידים מצטיינים לכיתת לומדים חדשה בבית המדרש "בית זילכה" (בית מדרש מיסודו של רבנו עבדאללה סומך זצ"ל מגדולי רבני בבל). הוא למד שם מפי הרב יהושע צאייג זצ"ל והרב יוסף רביע זצ"ל מהם ינק ידע רב בש"ס, בפוסקים, בהלכות "שולחן ערוך" ובמשנתו של מאור הגולה- רבנו יוסף חיים – "בן איש חי" זצוק"ל. כל חייו למד ולימד/הפיץ רבי דוד את משנתו של האחרון.

רבי דוד רכש בבית המדרש גם הכשרה בתחומי השחיטה והבדיקה ואף הוסמך לכך. החל לדרוש בשבתות, אחרי מנחה גדולה, בפרשת השבוע, בפני קהל רב במקומות שונים וכן שימש חזן מן המניין בבית הכנסת "שיכר" בבגדאד. הוא נשא לאישה את שרה (סניורה) שתבדל"א- אשת נעוריו ואם שתי בנותיו. שרה ליוותה את בעלה, ותמכה בו לכל אורך הדרך, בכל אשר עשה ובכל אשר פנה וכן טיפלה בבנות, בבית ובו במסירות אין קץ. בערוב ימיו כאשר חלה הייתה צמודה אליו, דאגה לכל מחסורו וליוותה אותו בנאמנות בכל טיפוליו הרפואיים.

בשנת תשי"א – 1951 עלה רבי דוד עם אימו ורעייתו ארצה, במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" (מבצע להעלאת יהודי עיראק לישראל). עבר חבלי קליטה ראשוניים קשים ונשלח למעברת "אגרובנק" בחדרה. העולים יושבו במעברה באוהלים, בתנאי מחייה קשים מנשוא (באזור חולי, ללא מים זורמים, ללא תנאים סניטרים מתאימים, מזון בצמצום רב, חשופים לפגעי מזג האוויר, קשיי שפה ומנטאליות, ללא שירותים רפואיים זמינים, ללא תעסוקה ופרנסה ועוד). מכל הקשיים והייסורים שעברו העולים החדשים צערה את רבי דוד בעיקר העובדה שבמעברה לא היה מקום לתפילה.

רק לאחר שהוקמו במעברה צריפים ארעיים לחנויות פנו הוא וחבריו לאנשי הסוכנות היהודית וקיבלו אישור להתפלל באחד מהם. אט אט שופר "צריף התפילה" והחלו לקבוע בתוכו שיעורי תורה עם גמרות שנרכשו בכספם הדל של העולים. במהלך כשבועיים בכל חודש, בשעות היום, עבדו רבי דוד וחבריו לפרנסתם בעבודות כפיים, כמו בסלילת כבישים ובלילות (לאורה של עששית נפט) ובימים בהם לא עבדו, עמלו בתורה בבית הכנסת שהקימו.

בראשית שנת תשי"ב (1952) פנה מנהל ביה"ס ממ"ד "תחכמוני" בחדרה לרבי דוד, התעניין בכישוריו והציע לו לעבוד כמ"מ מורה בביה"ס. כך החל רבי דוד לשמש כמורה. כשנודע לעולים במעברה כי האחרון החל לשמש כמורה העבירו רבים מהם, בעידודו שלו, את ילדיהם מן החינוך החילוני לבי"ס זה ומספר התלמידים בו גדל לאין שיעור. תוספת התלמידים החדשים, שגררה פתיחת כיתות נוספות בביה"ס, הובילה להעסקתו של רבי דוד כמורה מן המניין. מביה"ס "תחכמוני" עבר ללמד בביה"ס "יבנה" בגבעת אולגה ומשם קודם למשרת מנהל בי"ס "שילה" בשכונה. חרף הסתייגות המפקחים, עשה רבי דוד מאמץ בכל שנותיו כמורה וכמנהל בי"ס לשלוח את בוגרי ביה"ס לישיבות התורניות ורבים למדו שם והפכו עם השנים לתלמידים חכמים. זו הייתה שמחתו הגדולה של רבנו.

בשנת תשט"ו (1955) עבר רבי דוד עם שאר העולים לשיכוני קבע בגבעת אולגה. בראשיתו של דיור הקבע לא היו בתי כנסיות בשכונה והדבר חרה לו מאוד. לאחר מאבק ומאמץ רב נבנה בית כנסת כצריף אשר לאחר מכן (בשנת תשי"ח- 1958) הפך לבניין קבע. בית כנסת זה הלך והתרחב עם השנים עד שהפך לבית כנסת מרכזי בשכונה הנושא את השם – "ישורון" ובראשו עמד רבנו עד יום פטירתו.

הפעילות בבית הכנסת אותה מיסד רבי דוד והמתקיימת עד היום, כוללת תפילות ושיעורי תורה בכל מקצועות התורה, כמעט בכל שעות היום והלילה, בידי טובי מוסרי השיעורים בעיר. מעת לעת קיים רבנו במקום אירועים מיוחדים, כמו ימי עיון ו"בר בי רב דחד דיומא" – ימים שלמים שכולם תורה מפי גדולי הרבנים בחדרה ומחוצה לה. באופן מיוחד, נהג מידי שנה בשנה בחודש אלול, לציין את יום ההילולא לרבנו יוסף חיים- "בן איש חי" (בשנת תשס"ט ארגן אירוע רב משתתפים בחדרה לציון מאה שנים להסתלקותו של הצדיק).

לאחר שפרש לגמלאות מן החינוך התמנה רבי דוד למנכ"ל חברת קדיש"א בחדרה בה כיהן שנים רבות.במהלך השנים עשה ניסיון להיכנס לחיים הפוליטיים בעיר ונבחר כחבר עירייה והנהלת העיר אך אופי העסקנות הפוליטית עמד בסתירה גמורה לדרכו ולאופי חייו של הרב ועל כן עד מהרה הוא פרש מפעילות זו.

רבי דוד עמד בקשר אמיץ עם רבנים מרכזיים בחדרה ומחוצה לה אך במיוחד עמדו לצידו הרב שמעון ביטון שליט"א – רבה של העיר חדרה והרב דוד צדקה שליט"א- רבה של העיר פרדס חנה, חבריו הקרובים אשר היוו לו חברותה קבועה לשיעורי תורה שהתקיימו בבית המדרש "ישורון" באופן קבוע בימי ב' ו ד' בשבוע כ"תמידים כסדרם ומוספים כהלכתן".

סדר יומו של רבי דוד החל בשעה שתיים לפנות בוקר בטבילה במקווה ומשם הליכה לבית הכנסת לשיעור ותפילה. הוא הקפיד לשמור על סדר יום זה כל חייו ובכל ימות השנה, גם בימי החורף הקרים. בשנת תשס"ד (2004) הוציא לאור ספר שעניינו- לקט פירושים ומאמרים על פרשת השבוע. לספר קרא "צעיר רדם". הספר הופץ בעותקים רבים ברחבי הארץ.

בשנים האחרונות חלה רבנו מאוד ונזקק לטיפולים רפואיים קבועים מידי מס' ימים בביה"ח, אך לא תש כוחו בפעילותו התורנית. לצערנו, באחד מן הימים בעת שעשה דרכו לביהכ"ס מעד ונחבל. במוצא"ש קודש- ז' באדר תש"ע, בעת שעשרות רבנים ות"ח ניצבו סביב מיטתו והתפללו עבורו מעמקי הלב, השיב רבנו את נשמתו לבוראו.

רבי דוד היה מאחרוני רבני בבל בדורנו, שימש כרבה של העדה הבבלית בחדרה, מורה דרך ונבוכים לרבים מבני עדתו ומן הציבור הדתי בחדרה ומחוצה לה. שלט ביד רמה בכל מקצועות התורה, פסק הלכה והפיץ תורה כל ימי חייו. בעלי תשובה רבים אשר "הגיעו לעץ החיים" עשו זאת בזכות הכוונתו, עידודו ותמיכתו של הרב.

הוא היה בעל נועם הליכות ודרך ארץ, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, איש שלום ואהבת חינם, איש של חסד אשר חילק את כספו (האישי והתרומות) לנזקקים, לעניים, למוסדות תורניים ומוסדות רווחה בכל הארץ. מעולם לא עשה במעמדו ובכבוד הרב לו זכה, "קרדום לחפור בו" נתיב לצרכיו האישיים.

פשטותו וצניעותו בחייו הפרטיים העידו מכל על הענווה הרבה שאפיינה אותו. איש תמים וצדיק היה בחייו ונמנה על "אנשי אמונה אבדו" בהסתלקותו. העמיד דור שלם של תלמידים ביניהם נכדיו משתי בנותיו, אשר כולם תלמידי חכמים.

באירוע חגיגי שהתקיים לכבודו של הרב בשנת תשס"ו, אותו ארגנו תלמידיו ומוקיריו בחר הרב להתחיל את דבריו בפסוקים הבאים, מתוך ספר תהילים מזמור קל"א, שכה אפיינו אותו בחייו - "שיר המעלות לדוד, ה', לא גבה ליבי ולא רמו עיני, ולא הלכתי בגדלות ובנפלאות ממני... יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם".

יהי זכרו ברוך וזכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל

פרק זה נכתב ע"י מרדכי חייט הי"ו