ההיסטוריה היהודית רצופה דמויות נשיות, אשר במעשיהן תרמו תרומה גדולה לעיצוב דרכו הערכית של עם ישראל, ע"פ רוח התורה. ניתן למצוא את סיפורן בתנ"ך, אך גם בספרי ההיסטוריה, בהם נכתבו דברי הימים בכל הדורות. לגבי חלקן שמענו פחות, הגם שבמעשיהן המיוחדים היו מקופלים מקוריות חסרת תקדים, תרומה מיוחדת, וערכים נפלאים של אמונה, מסירות, הקרבה, עזרה לזולת/צדקה, לימוד תורה ועוד. מעת לעת נעלה מעברו רב העלילות של עם ישראל דמויות כאלו ונאיר את סיפורן כדי לקחת לעצמנו לקח ומוסר לימים העכשוויים, בהם אתגרי וקשיי הזמן הם משוכה לא פשוטה להתמודדות. הפעם נזכיר שלוש דמויות. להלן סיפורן-

1.       יועצת נישואין מצילה חיים בשליחות הרב – חביבה אל- מאשטי
לפני למעלה ממאה שנים, בימיו של רבנו יוסף חיים – ה"בן איש חי", זכותו תגן עלינו, חיה בעיר בגדאד שבעיראק אישה מוכרת מאוד ושמה "חביבה אל- מאשטי". הכינוי "אל-מאשטי" הינו כינוי בשפה הערבית העיראקית (להג יהודי) לאישה אשר תפקידה לייעץ לכלה בענייני הנישואין וליל הכלולות ואף לפקח מבחוץ על ההתייחדות שבין החתן לבין הכלה ביום החתונה לבל יופרעו בידי זרים.
חביבה הייתה אלמנה, אהודה מאוד בקרב המשפחות היהודיות וגמלה חסד רב לזוגות צעירים רבים. היא ייעצה לזוגות בכל בעיה שעלתה בחיי הנישואין וידעה לתת תרופה נכונה לכל בעיה.

באחד הימים כרעה אישה יהודיה אחת ללדת. בעת הלידה התקשתה מאוד בלידתה ונמצאה בסכנת חיים חמורה. כל מאמצי הרופאים, שהוזעקו לביתה, לסייע לה עלו בתוהו. הוריה שחששו לשלומה ולשלום הילד הביאו מספר רבנים/ת"ח בשכר ע"מ שיקראו תהילים מחוץ לחדרה. אך גם זה לא הועיל ומצבה של האישה הלך והחמיר. בצר להם פנו בני המשפחה אל חביבה וביקשו ממנה סעד. הם ביקשו כי תלך אל הרב יוסף חיים- "ה"בן איש חי" ותבקש ממנו שיתפלל עבור האישה הצעירה לרחמי שמים. חביבה הייתה בת בית בבית "אלחכם" (כך היה כינויו של ה"בן איש חי" בפי בני קהילתו) וזכתה לכבוד רב מצידו- הוא כיבד אותה מאוד על כי הייתה אשת חיל והרבתה להיטיב לזולת.

היא נהגה להיכנס באופן חופשי לבית הרב בכל שעה, לבקש ולקבל ממנו סיוע בעניינים שונים (מה שלא זכו לכך אחרים בשל עיסוקיו הרבים של הרב).חביבה הסכימה לכך ומיד יצאה לדרך. היא הגיעה לבית הרב והמשרתים בבית, שהכירוה, הכניסוה מיד והושיבוה ב"אכסדרא" (מסדרון בכניסה לבית), אך לא נתנו לה לגשת לחדרו של הרב משום שבאותה שעה עסק רבנו יוסף חיים בלימוד תורה ואסור היה להפריעו. חביבה לא איבדה זמן וביקשה ממשרתו של הרב לגשת אליו ולשאול אותו אם יהיה מוכן לקבלה לדקה אחת בעניין דחוף הכרוך בדיני נפשות. המשרת עשה כדברי חביבה וניגש לחדר. וראו זה פלא, רק התקרב המשרת לחדרו של הרב, מבלי להוציא מפיו אף לא מילה אחת, מסר לו הרב פתק שבו רשם סגולה אחת ואמר לו: "רוץ ותן פתק זה לחביבה ואמור לה שתמהר ללכת אל היולדת ולשים פתק/קמיע זה על בטנה".

חביבה לקחה את הפתק, נישקה אותו ועשתה כדברי הרב. כעבור דקות מאז הונח הקמיע על בטן היולדת, הגיח לאוויר העולם תינוק זכר ושמחה גדולה פרצה בבית. שלום לתינוק שלום ליולדת, והורי התינוק המאושרים קראו לילד בשם יוסף על שמו של רבנו יוסף חיים. זהו מעשה אחד משורה של מעשי חסד טובים רבים שעשתה חביבה לשם שמים, במסירות ובהקרבה. לעיתים במעשה "פשוט" שעושה אדם לטובת חברו מציל עולם ומלואו.

2.       הרבנית שעמדה בראש ישיבת תלמידי חכמים – הרבנית אסנת ברזני
לפני כארבע מאות שנה חיה בכורדיסטאן אישה יהודיה חכמה ויפת תואר בשם- אסנת ברזני. היא הייתה בתו של הרב שמואל ברזני, אשר הקים ישיבה במוסול (היום עיר בצפון עיראק). אסנת נישאה לגדול תלמידיו של אביה- הרב יעקב מזרחי, אשר ירש את האב, לאחר מותו, כראש הישיבה. בשל חכמתה ובאופן חריג, למדה אסנת תורה ואף לימדה תורה בישיבה בה לימד אביה. לאחר מות בעלה אף עמדה בראש הישיבה, עד פטירתה בשנת 1670 והיא בת שמונים.

בחייה, היא כתבה פרוש לספר משלי, שאבד. בתקופתה זכתה לכבוד גדול מצד בני דורה, אשר כינוה "כמוה"רר" (כבוד מורנו ורבנו...) ."מורתי רבנתי" או "תנאית". מסופר כי בצעירותה עלתה בחצי הלילה על גג הבית לשטוח בגדי כביסה. ראה אותה אחד הגויים שחשק בה וטיפס על הגג. כשהבחינה בו מיד קראה שמות של קדושים והגוי נותר תלוי על קירות הגג מבלי יכולת לזוז. כך נותר עד בקר וכל מאמציהם של אנשים שהתאספו במקום להורידו לא הועילו. רק בעקבות השתדלותו של "הפחה" (המושל) אצל אסנת, שחררה זו את הגוי והוא נתלה אח"כ על עץ בגין מעשהו.

בנה של אסנת- הרב שמואל נסע במצוות אימו לשמש ברבנות בגדד ומאז בני משפחת ברזאני לא פסקו מלשמש ברבנות בגדד ומוסול שנים רבות.
ללא ספק מקרה חריג בו אישה עומדת, בשל מעלותיה המיוחדות, בראש ישיבה בה למדו גברים. היה בה שילוב מיוחד של אשת חיל (הדואגת במסירות לענייני הבית וחינוך הילדים) וגדולה בתורה.
 

3.      הסבתא שמחה פוסקת ההלכות
הרבנית שמחה צדקה ז"ל, סבתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל , הלכה לבית עולמה לפני כחמישים שנה. היא הייתה דמות מרשימה ונפלאה בחייה.
בספר פרי עטו של הרב שמואל זעפרני, בשם- "סיפורים ומעשיות מקורותיו של מו"ר עט"ר הראשון לציון הרב מרדכי אליהו", מסופרות מעשיות פלאיות, שהתרוצצו בין עתיקי הציבור החרדי - ספרדי הירושלמי, על האישה הצדקנית, זו שהקפידה כל ימיה להתפלל שלוש תפילות ביום במניין כמו הגברים, ובעיקר על אודות ידיעותיה התורניות הרחבות, של מי שגדלה בביתו של דודה, רבנו יוסף חיים - ה"בן איש חי" זצוק"ל- גדול רבני וחכמי בבל.

היא הייתה בקיאה בתורה ובקבלה עד שרבני ירושלים כיתתו רגליהם אליה לשאול לפיה, כיצד פסק דודה ה"בן איש חי" בסוגיות מסוימות. בספר מעיד הרב מרדכי אליהו כי בעל 'כף החיים' – הרב יעקב חיים סופר זצ"ל שהיה פוסק הלכה גדול, היה שולח אליה נשים ששאלו בדיני טהרה וטריפות, כדי שתפסוק להן לפי המסורת שבידה מה"בן איש חי'". ללא ספק הייתה אישה צדקנית זו חריגה לטובה ברחוב הדתי ירושלמי בתקופתה.

נכתב ע"י מרדכי חייט
 
לע"נ ג'וליט בת לולו יצחקי ז"ל