קריאת "שמע ישראל" – קידוש שם שמים
בתפילת שחרית אנו מתפללים ואומרים בכל יום: "אשרנו כשאנחנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומיחדים שמך בכל יום תמיד אומרים פעמים באהבה: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". ההיסטוריה היהודית, בעיקר מאז חורבן בית המקדש, רצופה סיפורי גבורה על יהודים וביניהם גדולי ישראל, אשר מסרו את נפשם על קידוש השם ובעת שיצאה נשמתם קראו, זעקו את קריאת "שמע ישראל".בתלמוד הבבלי, מסכת ברכות מסופר על מותו של רבי עקיבא על קידוש השם: "בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמיים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, "בכל נפשך", אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי ולא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד.
יצתה בת קול ואמרה: אשריך עקיבא שיצתה נשמתך באחד" (מסכת ברכות ס"א, ע"ב).מבקש להביא שני סיפורי גבורה שהתרחשו בדורנו אנו, בהם מסרו יהודים את נפשם על קידוש השם וקריאת "שמע" הייתה בפיהם- סיפור ראשון-הוא נולד בשנת תרפ"ד- שבת חנוכה, 26 בדצמבר 1924 במצרים למשפחה יהודית דתית - מסורתית באלכסנדריה. מוצאם של הוריו מסוריה/חלב ולהם נולדו שמונה ילדים (ששה בנים ושתי בנות). הקהילה היהודית באלכסנדריה הייתה קהילה תוססת ונהנתה מחופש דתי/תרבותי ומן היכולת לקיים קשר אמיץ והדדי עם הישוב היהודי בא"י (טרם הקמתה של מדינת ישראל). הוא למד בביה"ס היהודי "עץ חיים" בעירו, שר במקהלת בית הכנסת הגדול "אליהו הנביא" ובהמשך למד ב"מדרש רמב"ם".
דיבר עברית תנ"כית רהוטה, שלט בסידור התפילה ובמזמורי תהילים. הצטיין בלימודי היהדות ומורהו/ רבו- הרב משה ונטורה אף ייעד אותו ללימודי רבנות. חייו בהמשך נעו בנתיב אחר. סיים לימודיו התיכוניים בבית הספר הצרפתי באלכסנדריה ואף הספיק ללמוד שנה אחת הנדסה בפקולטה להנדסה באוניברסיטה ע"ש המלך פארוק באלכסנדריה. בשנים 1949-1950 עלתה משפחתו ארצה והוא נותר לבדו במצרים. בשנת 1954 "התפוצצה" פרשת "עסק הביש" במצרים – כל חברי הרשת היהודים נתפסו- ד"ר משה מרזוק הי"ד וסאמי עזאר הי"ד ראשי החוליות בקהיר ואלכסנדריה הוצאו להורג ושאר חברי הרשת נשפטו לתקופות מאסר ממושכות. גורלם של הצעירים בני הקהילה היהודית זעזע את הקהילה.
בהשפעת אירועים אלו יצא בחשאי לישראל בשנת 1955 וגויס כסוכן לחיל המודיעין. גיוסו לא התפתח לכדי הפעלה ומבצע כי בעקבות הפרשה הנזכרת החליטו גורמי המודיעין בישראל למשוך ידיהם ממבצעי יומיניט בהם מעורבים סוכנים יהודים במצרים. בשנת 1956 בעקבות מבצע סיני נעצר יחד עם אלפי יהודים ונכלא. בשנת 1957 שוחרר מכלאו וגורש יחד עם כ 700 יהודים לאיטליה, משם הגיע ארצה. בשנת 1959 נשא לאישה את נאדיה לבית מג'לד מר"ג (לה תפקיד מרכזי בסיפורו), לזוג נולדו שלושה ילדים והם עברו להתגורר בבת ים. בשנת 1960 גויס לחיל המודיעין, עבר הכשרה מתאימה ונשלח תחת "סיפור כיסוי" במשימת ריגול לסוריה. האיש הוא - אליהו בן סופיה ושאול כהן הי"ד. סיפור גבורתו ידוע ומפורסם. אלי כהן חדר לתוך צמרת השלטון והצבא הסוריים והעביר מידע מודיעיני ערכי ביותר, אשר סייע רבות לניצחון בחזית הסורית במלחמת ששת הימים. הייתה לו סייעתא דשמיא - מעשה הגבורה הנועז שלו נצרב בהיסטוריה של עמנו ודובר בו רבות מאז ועד היום.
לצערנו, הוא נתפס בדירתו בדמשק ב 18 בינואר 1965, בעודו משדר את שידוריו האלחוטיים למפעיליו במוסד (הפעלתו הועברה בשלב מסוים למוסד), נחקר תחת עינויים קשים ביותר (שכללו עקירת ציפורניים, מכות חשמל באברים רגישים, טבילת ראש בחבית הפרשות והלקאה בגב וברגליים) ולאחר משפט פארסה הוצא להורג בתליה ביום ט"ז באייר תשכ"ה- 18 במאי 1965. בליל הוצאתו להורג הובא רבה של קהילת יהודי סוריה הרב נסים אנדבו כהן ז"ל לערוך טקס וידוי לאלי. יצחק פרדס, מי שהיה מזכיר ועד קהילת יהודי חלב ועלה ארצה סיפר, שנים לאחר האירוע, כי בליל ההוצאה להורג של אלי שהה בבית הרב בגיטו היהודי. בשעה 01:30 בלילה הוא פתח לאנשי "המחבראת" (המודיעין הסורי) את דלת הבית והללו נכנסו ולקחו את הרב תוך שסיפרו לו על מטרת הנסיעה והסיעו אותו לתחנת המשטרה במרג'ה/דמשק.
כחצי שעה לאחר מכן שב הרב לביתו המום ושבור, עיניו זולגות דמעות ולא היה מסוגל לפתוח את פיו. כעבור זמן מה התאושש וסיפר ליצחק את הר"מ: הפגישה עם אלי הייתה קצרה אך קשה. מצבו הגופני של אלי היה ירוד מאוד והוא דיבר בקול חלוש. מפאת נוכחות הסורים בחדר מיעט בדברים אך פניו הביעו תחנונים אילמים. הרב פתח בדברי כיבושין והבטיח לאלי להתפלל בעדו. אלי פרץ בבכי. הוא ביקש מן הרב שיתקשר עם בני משפחתו ויאמר להם שהוא מילא את חובתו עד תום ונשאר נאמן לארצו ועמו עד הרגע האחרון. למשמע דברים אלו פרץ הרב בבכי. הוא ביקש מאלי לקרוא "שמע ישראל" ואח"כ ביקש ממנו לחזור אחריו שלוש פעמים על הפסוק: "כי אתה צדיק על כל הבא עלינו.
אתה אמת עשית ואנחנו הרשענו". על אף שעמד בצל הגרדום גילה אלי התעלות ותיקן מידי פעם את נוסח התפילה כפי שקראה חכם ניסים. הרב קרא מס' מזמורי תהילים ואלי אמר "קדיש" על אביו שנפטר. הרב סיפר כי ראה את אלי מת עוד לפני שנתלה והוסיף כי נראה שהמוות היה בבחינת גאולה עבור אלי מן העינויים שעבר.בהמשך, לאחר עזיבת הרב את המקום, בשעה 03:30 לפנות בקר כרך התליין את החבל על צווארו של אלי- בעת שנתלה ונפח נשמתו "קריאת שמע" הייתה על שפתותיו.
סיפור שני-הוא נולד בעיר רעננה בב' באב תשל"ה - 10 ביולי 1975. למד בבית ספר יסודי ממלכתי דתי "יבנה" ובהמשך בחט' ביניים של בני עקיבא ברעננה. את לימודיו התיכוניים עשה בתיכון ממלכתי דתי – "אמי"ת גוש דן" בר"ג ולאחר מכן במכינה הדתית הקדם צבאית "בני דוד" בישוב עלי. למד הנדסה וניהול במכללת יהודה ושומרון וסיים לימודיו בהצטיינות, נישא לשרה תבל"א, לזוג נולדו שני ילדים והתגוררו בישוב עלי. את שרותו הצבאי עשה כלוחם בצנחנים, אח"כ עבר לשרת ביחידת "אגוז" בחטיבת גולני, התקדם בסולם הדרגות/התפקידים לתפקיד סמג"ד. בשנת תשס"א (2001) קיבל ציון לשבח מאלוף פיקוד מרכז על תפקודו במארב ליד שכם, שבו חיסל הכוח חמישה מחבלים.
האיש הוא – רס"ן רועי בן שושנה ואהרון קליין ז"ל. השתתף במלחמת לבנון השנייה כמפקד ובקרב בבינת ג'ביל, ביום א' באב תשס"ו, בעת שנזרק רימון יד לעבר הכוח שפיקד זינק ונשכב על הרימון, עצר בגופו את הפיצוץ ובכך הציל את חיי חייליו. חייליו סיפרו כי תוך כדי המעשה זעק "שמע ישראל". עדויות על אשר התרחש באותו קרב נרשמו בספר "אדמה רעדה" של הסופר אילן כפיר, אשר יצא לאור מספר חודשים לאחר המלחמה. להלן קטע מהן- אור ליום רביעי 26 ביולי 2006 בשעה 05:00 בבקר הגיע כוח של לוחמי פלוגה ג' מגדוד 51 של גולני סמוך לשלושה הבתים הראשונים בקדמת בינת ג'בל. עם אפודי קרב עמוסים לעייפה עשה הכוח דרכו רגלית בשקט לתוך העיירה.
המשימה הייתה לתפוס שטח שיאפשר שליטה באש על העיירה וסביבותיה. הכוח התפצל לשניים- כוח בפיקודו של המג"ד וכוח בפיקודו של רועי קליין הסמג"ד. הכוח בפיקודו של קליין פרץ לשלושה מבנים. בשניים מן המבנים בפריצה רועשת (טילי לאו וירי). מכוון חומה שהפרידה בין מטע זיתים לקבוצת בתים ומסגד שמעליה נפתחה אש חזקה של אנשי חזבאללה לעבר הכוח. הפלוגה נתקלה בכוח מחבלים. קליין שלח את אחד המ"מ וחייליו לאגוף מימין כדי להפתיע המחבלים ואש נפתחה גם על הכוח המאגף. התוצאה הייתה קטלנית- חייל אחד נהרג והמ"מ (סגן עמיחי מרחביה ז"ל) וחייל נוסף נפגעו. קליין ששמע את צעקות החיילים, יצא עם חייליו לחלץ הנפגעים. קליין תפס פיקוד והחל לפנות הנפגעים באלונקה. שמעון אדגה, לוחם ממוצא אתיופי קל רגליים מיהר לסייע לקליין למשוך האלונקה ועליה מרחביה.
קליין ניסה להתרומם כדי להרים האלונקה ולפתע הבחין שמעון אדגה את קליין מפיל עצמו קדימה וצועק: "שמע ישראל". אדגה צעק: "הוא קפץ על הרימון הוא קפץ על הרימון". שמעון וחייל נוסף אביתר תורג'מן משכו האלונקה למקום מחסה וקליין היה עדיין בהכרה. אש תופת של המחבלים המשיכה ורימונים הושלכו מסביב. זעקות הנפגעים מכל עבר נשמעו: "אמא אני מת, אמא אני מת". קליין, כשהוא פצוע אנושות ניסה להתרומם, שלח ידו אל מתג מכשיר הקשר ולתדהמת חייליו הכריז בקשר: אני מדווח קליין מת, קליין מת. לפני שעצם עיניו עוד לחש משהו ונפח נשמתו. שמעון אדגה ספג גם הוא פגיעה ישירה ונהרג. פלוגה ג' מגדוד 51 של גולני הייתה על סף ריסוק ...
בכל פעם שאנו קוראים "קריאת שמע ישראל" נדע כי גיבורי תהילה, צדיקים וקדושים מעמנו, אשר חרפו נפשם על קידוש השם, זעקוה בעת שנפחה נשמתם. עוצמה אדירה טמונה בקריאת שמע, המבטאת קידוש שם שמים, את קשר האמונה והאהבה העמוק הקיים בין היהודי לבין בוראו. בעת קריאתה נקפיד לומר אותה בכל הכוונה הראויה, נהגה כל אות והברה כנדרש ונזכר באותם קדושים, שבחרו בה, כמילותיהם האחרונות להיאמר, על מפתן החיים המוביל מן העולם הזה אל העולם הבא. זוהי צוואתם, אותה הורישו לנו, אנו החיים כאן היום. אכן, אשרינו כשאנחנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, מייחדים שמו יתברך ואומרים פעמיים באהבה- "שמע ישראל".
אלי כהן הי"ד
רס"ן רועי קליין ז"ל
מתוך ספרו של מרדכי חייט – "תפארת בנים אבותם"
