פרשת "בראשית" עוסקת בבריאת העולם – ברא הקב"ה את האור והחושך- היום והלילה, את השמים, את הימים והיבשה, את המאורות- החמה, הלבנה והכוכבים, את העשב, הצמחים והעצים, את השרץ ואת העוף, את בעלי החיים ואת האדם. כתבו המפרשים כי העולם נברא יש מאין לפני 5772 שנים (ביחס לשנת תשע"ב), ברא את הכול ביום הראשון, היה הכול תוהו ובוהו (באי סדר) והציב כל דבר ודבר שברא במקומו בבריאה ביומו- את היום והלילה במקומם ביום הראשון, את הרקיע/השמים במקומו ביום השני, את היבשה, הימים והצמחייה/עצים במקומם ביום השלישי ועל זה הדרך. ביום השישי הציב את האדם בגן עדן. ביום שבת הופסקה מלאכת הבריאה/ההצבה.
מול האמור בתורה עומד המדע אשר מחקריו מצביעים על כך שכדור הארץ נוצר לפני כ 4.5 מיליארד שנים וכי חיים ראשונים נוצרו עליו לפני כ 4 מיליארד שנים בצורת תאים חיים. המדע מדבר על קיומו של אדם קדמון לפני כ 2.5 מליון שנים ("הומו הבליס") אשר עבר תהליך של התפתחות ומציג ממצאים ארכיאולוגיים על כך מלפני מאות ועשרות אלפי שנים (שלדים וכלים שהיו בשימושו). כמו כן נמצאו ממצאים המעידים על קיומם של דינוזאורים לפני לעלה מ 200 מליון שנים, אשר נכחדו. כיצד כל מידע זה מתיישב מול האמור בתורה? ניתן להרחיב בנושא אך נביא כמה נקודות המבארות/מיישבות את הפער הקיים לכאורה שבין המדע לתורה, את עיקר ההסבר נותן המלבי"ם -  רבי מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל וייזר- 1809-1879- מגדולי מפרשי התורה ופוסקי ההלכה האחרונים- חי באוקראינה/פולין/רומניה.

להלן הרקע וההסבר-
בהיסטוריה היו בעלי חיים ענקיים רבים, כאשר הבולטים שבהם היו הלטאות. בין השאר היו גם ממוטות ענקיות, ואפילו ציפורים ענקיות מאוד. אמנם החיות הגדולות ביותר היו ככל הנראה הדינוזאורים, המתוארים כלטאות ענק, אשר חיו לצד בהמות ענקיות אחרות שאכלסו את כדור הארץ בתקופת בראשית.
 
גם התורה מלמדת אותנו על קיומן של חיות ענק בעת העתיקה, אשר נכחדו ככל הנראה במבול. בלשון התורה חיות ענק אלו מתוארות בשם "התנינים הגדולים" ("תנין" ע"פ רבותינו הוא אחד משרידי הדינוזאורים היחידים ששרדו, והוא נחשב לזוחל הגדול ביותר שחי בכדור הארץ). בלשון התורה "תנין" יכול להיות שם משפחה לכל לטאה, ולאו דווקא לתנין היאור (הקרוקודיל). 
"ראם" - פירושו השכיח ביותר הוא "בהמה", ושם זה מכוון בדרך כלל לסוג ספציפי של פר הנקרא "אנטילופה".
עם זאת, במדרשי חז"ל נעשה לעיתים שימוש במילה "ראם" ו-"ראמים" כדי לתאר חיות ענקיות מתקופת בראשית. חז"ל טענו כי בעבר הרחוק חיו חיות ענק אשר נכחדו, ורק יחידים מהם שרדו בעולם, אם בכלל. חיות ענקיות אלו נקראו בלשון התלמוד בשם "ראמים", כלומר בהמות גדולות.
ואכן, מדרשים עתיקים של חז"ל העבירו מסורות וסיפורים המבוססים על ה"ראמים" כחיות ענק מן העבר. כך לדוגמה, במדרש על ספר תהילים (מזמור כ"ב) מסופר: "אמר ר´הונא בר אידי, בשעה שהיה דוד רועה את הצאן, הלך ומצא את הראם ישן במדבר, והיה סבור בו שהוא הר ועלה עליו, והיה רועה, ננער הראם ועמד, והיה דוד רכב על קרניו, והיה גבוה עד השמים, באותה שעה אמר דוד ריבונו של עולם אם אתה מורידני מן הראם הזה, אני בונה לך היכל של מאה אמה, כקרני ראם, יש אומרים לאורכו מדדו, ויש אומרים לעיגולו מדדו".  
במדרש זה מתואר ה"ראם" בגודל של הר, כחיה נדירה השייכת למין נכחד של חיות ענק מתקופת בראשית.

ב"זוהר הקדוש" ובמקומות אחרים בספרות חז''ל צוין כי דור המבול היו ענקים במידותיהם. ציטוט- ''רבי חייא ורבי יהודה היו הולכים בדרך, והגיעו להרים גבוהים ומצאו בין ההרים עצמות של בני אדם שהיו של דור המבול, ופסעו שלוש מאות פסיעות לאורך עצם אחת''. כלומר גובהם של אנשי המבול הגיע לכמה מאות מטר, ויש לשער שהיו גם חיות כאלו בגודל דומה.

המלב"ים הוא אחד מפרשני התורה הידועים. הוא חי לפני כמאה ושלושים שנה, וכבר אז תיאר בפנינו מה היה בסופם של אותן חיות עצומות מימי בראשית. המלב"ים על פרשת נח כתב שאת החיות העצומות הכחיד הבורא במבול. במילים אחרות, "התנינים הגדולים" מתו בטביעה במבול. לאחר שמפלס המים ירד, פער הבורא את האדמה כדי שהפגרים הענקיים יבלעו בתוכה, ולא יפריעו להתרבות בני האדם בעולם החדש שלאחר המבול. להלן דברי המלב"ים בפרשת נח:
''… והנה שהרבה נשארו עצמותיהם החזקים כמטילי ברזל ולא נמוחו, בכל זאת נמוחו מן הארץ כי ע''י שטף המים הובלו הפגרים לתוך העמקים ורובם נבלעו בעמקי תהום, אשר האדמה פצתה את פיה מעומק תהום רבה וירדו כמה אלפים אמה לעמקי שאול, עד שבצאת נח מן התיבה לא מצא שום רושם מפגרי בעלי חיים ועצמות הענקים ובעלי חיים הגדולים שהיו קודם המבול. ועדות ה' נאמנה מחכימת פתי להשיב דבר לחכמי הגיאולוגיה, שחופרים במעמקי האדמה ומוצאים עצמות גדולות מענקים ובעלי חיים גדולים שנאבדו מן הארץ ואינם עוד מימי המבול ואילך, והם מוכיחים מזה קדמות העולם, כי יחשבו את האדמה שעשויה מינים מינים, שבכל עומק ידוע יש מין אדמה אחרת, ויחשבו לפי איכות האדמה שימצאו העצמות שם, ולפי חשבון כמה היה צריך עד שיולדו שטחי האדמה שהעולם קדמון מרבוא שנים, ושכבר היו בעלי חיים מימי קדם קודם לזמן היצירה שלנו. וכל זה הבל וריק, כי בעת המבול פתחה האדמה את לועה ע''י הרעשים שבאו מעומק שאול ותהום רבה והפכה תחתונים למעלה ועליונים למטה והורידה פגרי הבעלי חיים עמוק עמוק, ונבקה חכמת הדורשים והחופרים לדעת איכות המהפכה הזאת אשר עשתה נפלאות במשך 150 יום של עמידת המים, עד שכל הסדרים שסדרו להן החוקרים מאיכות האדמה בכל שטח וכל חשבונותיהם בזה נתבלבלו אז וכל השערותיהם ודימיונותיהם ישא רוח יקח הבל, ולא חכמו ישכילו זאת ויראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולת שאול איך מחה את כל היקום מעל פני האדמה ויטביעם בשאול תחתית עדי אובד''. עד כאן לשונו.

גם אם שיטות המחקר של הגיאולוגים כיום הן שונות מאוד מאלו שהיו בזמן המלבי''ם, והן מראות שהחיות האלו היו כביכול לפני עשרות מיליוני שנים, הרי נימוקו של המלבי''ם עדיין שריר וקיים, דהינו, שבזמן המבול נשתנו לחלוטין כל סדרי בראשית, ותהליכים שהיו לוקחים מיליוני שנים באופן טבעי נעשו תוך שעות או ימים בלבד, וכך למשל עברו העצמות של החיות האלו תהליך של התאבנות מהיר ביותר אשר באופן טבעי היה נמשך מיליוני שנים, אבל עקב הלחצים האדירים שפעלו על העצמות האלו אשר החדירו את העפר במהירות עצומה לתוכן הן התאבנו לאבנים שצורתן כצורת העצמות של החיות כפי שרואים היום.

יצוין כי המדענים החוקרים את טבעות העצים מצאו את מה שהיה ידוע לנו זה מכבר בספרים הקדושים. מניתוח של טבעות עצים עתיקים ששרדו במקומות רבים בעולם, התברר כי לפני כארבעה אלפים שנה בערך היה עודף מים גדול מאוד על פני האדמה, דהיינו, רוחב הטבעות באותן שנים היה הרבה יותר גדול משאר הטבעות. מה שמעיד באופן מחקרי/מדעי על קיומו של אירוע כמו המבול, אותו מתארת לנו התורה.

 

נכתב ע"י מרדכי חייט (מתוך "הדברות" ומקורות נוספים)
לע"נ ג'וליט בת לולו יצחקי ז"ל