אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ" (בראשית ו, ט).
חז"ל שאלו מדוע הדגישה התורה את המילה- "דורותיו"- שנח היה צדיק ותמים בדורותיו. רש"י במקום (המתבסס על הגמרא במסכת סנהדרין דף קח, ע"א ) כותב- "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש דורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום". הגמרא מביאה בעניין זה את מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן אומר – בדורותיו ולא בדורות אחרים. וריש לקיש אומר- בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים. רבי יוחנן אומר שנח היה צדיק בדורו אך אם היה חי בדור אחר לא היה נחשב לצדיק ואילו ריש לקיש אומר היה נח צדיק ואם היה חי בדור אחר היה נחשב לצדיק עוד יותר גדול.
בספר "זיכרון מאיר" (מ- ספר על פרשיות השבוע לר' דב מאיר רובמן זצ"ל- בעבר ראש ישיבת תפארת ישראל בחיפה) עומד על המחלוקת הזו ושואל מדוע אמר ר' יוחנן את מה שאמר, כאשר אנו רואים שהקב"ה בעצמו מעיד על נח בהמשך הפרשה- "כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה" (שם ז, א). ומבאר שבדרך הטבע אדם נמשך אחרי הדור שבו הוא חי ואם הדור ירוד מבחינה מוסרית, אז גם צדיק שחי בדור זה יורד בצדיקותו כי הוא מקבל פחות כוחות מסביבתו להתעלות וזה מה שעמד מאחורי גישתו של רבי יוחנן האומר שנח היה צדיק רק בדורו. כל זאת בגלל הדור, שהיה דור רשעים וחוטאים ומצב הדור הגדיר את צדיקותו של נח.
הספר "באר שבע" עוסק אף הוא בדעתו של רבי יוחנן בגמרא ומביא את מחלוקת חז"ל סביב הפסוק- "וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּוֹ--אֶל-הַתֵּבָה: מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל" (שם ז, ז). מה זה "מפני מי המבול"?- אחד הדעות שנח לא נכנס לתיבה עד שלא ירדו הגשמים והמים הגיעו עד קרסוליו. רש"י במקום מביא דעה זו- אף נח מקטני אמנה היה , מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים". וכך מבוארת דעתו של רבי יוחנן ש"מקטני אמנה" היה נח- שהאמין והיה צדיק אך עד שלא ירדו הגשמים ממש לא היה בטוח לחלוטין שהמבול ירד ולכן דרש אותו רבי יוחנן לגנאי. לאמונה/ביטחון בשם יש סקלה רחבה וכל אדם נמצא במקום אחר בה. כדי להמחיש את העניין מביא רבנו סיפור - שואל אדם את חברו על פלוני איך הוא האם ניתן לעשות עימו עסקים? ונענה כי האיש אמין ואפשר לסמוך עליו לחלוטין. למחרת מגיע פלוני אל אותו אדם ומבקש להלוות ממנו 50000 דולר לשלושה ימים. אומר לו האדם איני יכול להלוות לך סכום כזה למרות שיש לי, אני מאמין שאתה אמין אך סכום כזה אני לא יכול להלוות לך, אני יכול להלוות לך רק 5000 דולר- האדם מאמין שפלוני אמין - מאמין, מאמין אך זה נעצר היכן שהוא צריך לשלם עבור האמונה הזו.  מכאן חזרה לנח- נח האמין ובנה את התיבה במשך 120 שנה אך עד שלא ראה את הגשמים יורדים והמבול ניתך לא נכנס לתיבה לכן דרשוהו- "מקטני אמנה" היה.
לסוגיה הזו מתייחס גם בעל "הבן יהוידע" (מ- לרבנו יוסף חיים- "בן איש חי" זצוק"ל) ושואל מדוע על "מפני מי המבול" – על כך שנח לא נכנס לתיבה לפני שירדו מי המבול לא דורשים את נח לקו זכות/לשבח- ומציע את גישתו שנח לא נכנס לתיבה עד אשר הגיעו מים עד קרסוליו כי האמין שברגע שהעם יראה שאכן מתחיל לרדת המבול, על רקע דברי התוכחה שאמר להם והניבוי על המבול הצפוי, יחזרו בהם ממעשיהם, יעשו תשובה והמבול לא ירד בסופו של דבר, הגשמים יהפכו מגשמי זעם לגשמי ברכה (שכך החל המבול- שבתחילה הוריד הקב"ה את הגשמים ברחמים כגשמי ברכה ומשלא חזרו בתשובה הפכו הגשמים למבול - ראה רש"י במקום)  והוא לא יצטרך להיכנס לתיבה. ע"פ שיטה זו נח לא היה "מקטני אמנה" אלא "מגדולי אמנה". בהמשך מבאר ה"בן יהוידע" את מחלוקת התנאים לפי שיטה אחרת – לדרוש את נח לגנאי או לשבח נובע מן המבט/דרך ההסתכלות על נח לפני כניסתו לתיבה ואחרי כניסתו לתיבה ובעצם לשיטתו אין מחלוקת ביניהם. מביא את הגמרא במסכת שבת (דף נ"ג) המספרת על איש חסיד אחד שאשתו מתה בלידתה והשאירה לו תינוקת בת יומה. לא היה מי שתניק את התינוקת והיות והוא היה עני מרוד לא היה לו כסף כדי לשכור מנקת (כך היו נוהגים אז כאשר האם לא יכלה להניק את תינוקה- לא היו אז תחליפי חלב אם כמו שיש היום) ומן השמים עשו לחסיד הזה נס והוא צימח דדים והניק בהם את בתו התינוקת. נעשה לחסיד נס מעבר לגדר הטבע- מעל הטבע. סיפור דומה מיוחס במדרש גם למרדכי היהודי שעליו נאמר- "ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו" והמדרש מבאר שנעשה לו נס וצימח זוג דדים שבהם הניק את אסתר כשהייתה תינוקת שהתייתמה. ובגמרא מחלוקת אמוראים- אחד אומר- כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס. השני אומר- כמה גרוע אדם זה שנעשה לו נס, שהשתנה עבורו סדרי בראשית. שורש המחלוקת בין האמוראים הללו נמצא אצל אברהם אבינו אשר יוצא להלחם בארבעת מלכי ארם נהריים עם אליעזר עבדו ואנשי ביתו כדי לפדות את לוט מן השבי ומנצחם (פרשת "לך לך"). הוא חושש שבנס שעשה לו הקב"ה שניצח ארבעה מלכים חזקים ופדה השבויים איבד את כל זכויותיו ונותר ריק. חשש זה נותר בקרבו עד ברית בין הבתרים שם מודיע לו הקב"ה ששכרו רב מאוד ולא איבד מאומה. אומר ה"בן יהוידע" זה שורש המחלוקת בין האמוראים במסכת שבת- שני האמוראים הסכימו ביניהם כי האיש היה חסיד ונעשה עבורו דבר נפלא אך האמורא המציינו לגנאי סובר כי החסיד הזה בנס הזה שנעשה עבורו איבד את כל זכויותיו/שכרו ונותר ריק לכן "גרוע הוא" כי כל המצוות שהיו לו נמחקו והוא מתחיל מחדש מנק' האפס.
על בסיס כך מבאר ה"בן יהוידע" את מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש- "לכולא עלמא" נח היה צדיק, השאלה היא מה הייתה הגדרתו לאחר שנכנס לתיבה. כי לנח נעשה נס מעל הטבע- בעוד שכל האנושות נספתה במבול, נח ובני ביתו ניצלו- על נס גדול שכה בוודאי נמחקו לו כל זכויותיו והוא נותר ריק מזכויות. וזוהי לשיטת ה"בן יהוידע" המחלוקת בין האמוראים לגבי נח- שרבי יוחנן דורש אותו לגנאי כי נח איבד זכויותיו וריש לקיש לטובה כי נותר נח בזכויותיו.

על עניין זה יש מרבותינו הטוענים כי אין בעיה עם הדעה הדורשת את נח לגנאי כי כפי שאמר שלמה המלך – "כי אדם, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ). לכל אדם, גם אם הוא צדיק גדול, יש חסרון כשלהוא. ועל כך מובא סיפור בספר "פרדס יוסף" (לר' יוסף פצנובסקי זצ"ל- מרבני חסידי גור) המספר על אדם עשיר גדול שחיפש חתן לבתו. פנה לכל השדכנים בעירו ומסר להם שמוכן לשלם 20000 דולרים למי שימצא לו חתן לבתו שהיה מושלם וכליל כל המעלות. הביאו לו השדכנים בחורים מועמדים לשידוך ובכל בחור מצא דופי- זה נמוך מידי, זה גבוה מידי, זה טיפש מידי ועל זה הדרך. לבסוף פנה אליו אחד השדכנים ואמר לו כי מכיר חתן מושלם כזה אלא שהוא גר בארץ רחוקה. נסעו השניים לאותה ארץ והכניס השדכן את העשיר להוספיס- בי"ח לחולים סופניים ומוביל אותו לאחת המיטות שם שוכב חולה במצב אנוש- לא מדבר, לא רואה, לא שומע, חסר צורה של בן אדם. מצביע עליו ואומר לו זה חתן מושלם לבתך. מה פתאום? נזעק העשיר! אומר לו השדכן זה אדם בלי חסרון- רק מי שהוא במצב כזה הוא מושלם, ללא דופי.
סיפר דומה מביא  "המגיד מדובנא" (רבי יעקב קרנץ- 1741-1804- מגדולי דרשני התורה ואנשי המוסר בדורו- חי בדובנא/חבל ווהלין) המספר על מלך אחד שרצה לבחון עד כמה משבחים אותו בני האומה שלו ולכן הכריז שמי שיאמר עליו דברי שבח מיוחדים הוא יעניק לו מתנה. באו אנשים מנתיניו וכל אחד שיבח אותו בדבר מסוים- אחד אמר אתה הכי חכם, השני אמר הכי עשיר, הכי יפה ועל זה הדרך. את כולם הוא השליך החוצה מארמונו. עד שהגיע אחד ואמר למלך את האמת- "יש לך את האף הכי גדול בממלכה". שמח המלך ונתן לאיש את השכר שהבטיח. מדוע? בזה שהצביע האיש על חסרונו של המלך באפו אמר למעשה באופן עקיף כי בכל שאר התכונות המלך שלם/ראוי לשבח. מתוך המשלים  הללו הנמשל הוא- שאין אדם מושלם, אדם שיש לו מעלות אז גם יש בו חסרון כלשהוא. לעניין נח- גם אם מי מרבותינו ראו בו גנאי זה לא מוריד מן הצדיקות הגדולה שהייתה מנת חלקו. 

"צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ" (בראשית ו, ט"ז).
ישנה מחלוקת רבותינו בגמרא מה זה צוהר? מביא זאת רש"י במקום- ישנה דעת אחת שצוהר זה חלון ודעה שנייה שזו הייתה אבן טובה המאירה להם. לכולא עלמא שהיו חלונות בתיבה כי כתוב בפרשה שנח שלח דרך חלון את העורב ואת היונה. ככה"נ היו שני חלונות- אחד למעלה שדרכו שלח נח את העורב/היונה וחלון שני בפתח התיבה. המחלוקת היא על צוהר/חלון זה שהוא בפתח התיבה- האם שם נח הציב חלון ממש או אבן טובה. מהי מהות המחלוקת – מה זה חשוב אם שם חלון או אבן? המחלוקת הזו קשורה למחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש. כיצד? ניגש לסיפורו של לוט אחיינו של אברהם אבינו- כאשר שלח הקב"ה שני מלאכים להפוך את סדום הורו המלאכים בעת היציאה מן העיר שלא להסתכל לאחוריו פן יספה. המסר שלהם היה שגם לוט אמור היה להיספות בהפיכת סדום, אלא שרק בזכות אברהם אבינו הוא ניצל לכן אסור היה לו לראות את הרשעים/אנשי סדום במיתתם, כי מעמדו המוסרי לא היה שונה הרבה יותר מהם.
מכאן מבארים את שיטת רבי יוחנן- לשיטתו נח לא היה שונה בהרבה מבני דורו, אלא כיון שהיה הטוב מכולם הכניסו אותו לתיבה להצילו. היות ונח לא היה שונה בהרבה מאנשי דורו לא יכול היה להביט/לראות במיתתם/מפלתם - מכאן שזו הסיבה שהצטווה להניח אבן טובה ולא חלון שדרכו יוכל לראות את הרשעים במיתתם. לשיטת ריש לקיש שנח היה צדיק בדורו וכל שכן בדורות אחרים- נח היה שונה מאוד מבני דורו ולכן יכול היה לראות במיתתם/מפלתם של בני דורו- מכאן שהצטווה להניח חלון, דרכו יכול היה לראות את שהתרחש מבחוץ.

נכתב ע"י מרדכי חייט (מתוך דרשה של הרב ברוך רוזנבלום)

לע"נ ג'וליט בת לולו יצחקי ז"ל