בס"ד
משפחה – סיר לחץ החגים – הרב ד"ר גיל גרשון טבעון

ד"ר גיל שלום רב. שמי נועה, אני בת 40, אם לארבעה ילדים, ונשואה באושר. החגים בפתח ואני במתח. אני בהיסטריה כי ההיסטוריה של שנה שעברה שוב נושפת בעורפי. פעם החגים היו מגיעים ואני זוכרת כילדה אוירה אחרת, אוירה של חגיגה ושמחה, קדושה, תשוקה לחגים ומשפחתיות. כיום אני רואה רק קנאה, תחרות צרות עין ולחץ במפגשים המשפחתיים, שמעיבים על החגים. בעלי כן רוצה ללכת לחווייה המשפחתית, לראות את כל הדודים ובני הדודים, והילדים מבולבלים. בקיצור לא טוב לי. מה עלי לעשות? הצילו!
שלום לך נועה. ובכן, לצערנו בעידן שלנו מצבך משקף מציאות עכשווית כואבת, ואני בהחלט מבין לרגשותיך בתור ראש השבט, שרואה בכל סיר מעלה קיטור משל למתרחש בתוך המשפחה האוהבת, כשכולם בוחשים באותה קדירה, ורק מוסיפים תבלין חריף לתבשיל שכבר קודח זה זמן רב. מאבקי כוח בין אחים ואחיות בוגרים שנפגשים, הרגשה שאת צריכה לצנזר ולסנן את כל מה שנאמר, כי אולי מי שיושב מולך יראה את הדברים מתוך המרירות שלו בצרות עין, ואולי לא יבין את כוונת דבריך ויפרש אותם בצורה כל כך מעוותת, ומתוך מצב סתמי תיווצר מריבה שתתדלק את המשפחה זמן רב אחרי שכבר כולם שכחו מי אמר מה ומה הסיבה לקרע הגדול שנוצר במשפחה. חוסר תקשורת לא רק בין הילדים אלא גם בין הבוגרים. ואין לדברים סוף...

אז בא ונתחיל לפתור את 'קשר הפלונטר המשפחתי'. כל אחד מאיתנו מסתכל על הזולת מתוך הדדיות ומתוך האינטרס האישי שלו. הדדיות פירושה שאנו צופים בשני ומצפים ליחס אוהד ואוהב. את אשר קיבלנו אנו מעניקים בחזרה. כך שאם קבלנו כתף קרה, מבט מזלזל, התייחסות משפילה, אנחנו נפגע נסגר ולפעמים גם נגיב בבוטות כדי 'שלא להישאר חייבים'. הרעיון שעומד בבסיס הדברים הוא היסוד שהאדם נברא אנוכי עם תחושה טבעית שכל אחד מאיתנו הוא מרכז העולם, לפחות עולמנו האישי. 

אנו שוכחים את ה'ביחד', את הערבות ההדדית, את קשר הדם ואת האהבה והדאגה והאיכפתיות האמיתית זה לזה, ואת המטרה משותפת שלשמה התוועדנו בחגים.
אנחנו חייבים ליצור מהפכה תודעתית, לשנות ב 180 מעלות את הגישה, ולבוא ממקום של הרגשת הזולת, מתוך המשותף שבינינו, מתוך שיתוף של אחוה, רגישות ואכפתיות והקשבה אמיתית לשני. וכמובן שהמטרה המרכזית שלמה באנו ביחד: החוויה הרוחנית של החגים, התעלות רוחנית, והשמחה שמתוך האהבה האמיתית שזורמת בעורקים המשפחתיים. אנחנו חייבים להפוך מצופים (בחולם) שמצופים
(בשורוק) בשכבות של הגנות ומשחקי אגו, ליוזמים של אהבה, אחוה, שמחה ואחדות, לשם האידיאלים שאנו רוצים להטמיע ראשית בעצמנו וגם ובמיוחד בילדינו.

ונסביר: כל חווייה בחיינו קשורה למשמעות ולתוכן שאנו יוצקים תוכה. החגים מביאים איתם רוח חדשה של התחדשות – בראש השנה, של חזרה לשורשים, חרטה וקבלות לתיקון עצמי – ביום הכפורים, ושל אמונה והבנת הנסיונות שאנו עוברים במסענו בעולם הזה, מתוך עזרה הדדית – בסוכות, ואת השמחה שבאחדות ובקירבה לאוצרות השורשיים של עם ישראל – בשמחת תורה. החגים מעוררים את הרוח, השאלה היא האם אנו פתוחים ומסונכרנים איתם? הרי החגים יעברו ואיתם הרוח שלהם, האם נשכיל לשאוב מהם כוחות לכל השנה שבלאו הכי מלאה בנסיונות מגוונים?

אם נעשה הכל מתוך הביחד, אם נשמש מודל הורי לילדנו שאנו חרדים ואחראים כאחד לעתידם, ונפעל בזהירות וביוזמה כפי שביארנו מצד אחד, ומאידך נבנה בתוכנו שסתומים שיסרבו בעדינות מתוך 'עוצמת הרכות' להישאב לכל אותם דברים קטנוניים שגורמים לנו לכזאת סלידה מאותם מפגשים משפחתיים, בכך נצליח להעביר לילדנו – ליקר לנו מכל, את תחושת ההתעלות של החגים ושל חוויית המשפחה החיובית, והם ירצו להיות נושאי הדגל לדור הבא בעזרת ה'. כן, יהיו את הנפילות הקטנות שבדרך, אבל בעזרת הכלים החדשים שרכשנו נדע להתמודד בביטחה.