(תענית כ"ט, ע"א)- החמור ש"הרבה בשמחה"
סיפור עם בקרב יהודי תוניס עוסק בחמור, אשר שמו היה "יהודי". מסופר על מוסלמי אחד, עוכר ישראל, שהיה לו חמור, שעל גבו היה מעמיס בתוך שקים כלי כרס ומוכר אותם ברחבי העיר תוניס.
מוסלמי זה נהג לקרוא לחמורו בכינוי "יהודי": "יהודי עצור", "יהודי לך","אל תזוז יהודי מנוול!", כך היה צועק לחמורו בקול רם. יום אחד בהתקרב חג הפורים הגיע המוסלמי לרובע היהודים בעיר, ותוך כדי גידופים מכוונים כלפי חמורו ה"יהודי" הציע ליהודים לקנות מרכולתו לכבוד החג. היהודים שמעו את הקללות והחרפות, אך חששו להגיב פן יבולע להם מצד המוסלמים. לא כך אחד היהודים, אשר הגיע למקום, שמע את צעקות המוסלמי המבזות והחליט ללמדו לקח שלא ישכח כל חייו. הוא ניגש אל החמור, עשה עצמו כלוחש סוד באוזנו ובסתר, מבלי שהבחין בכך בעליו, תחב לתוך האוזן סיגריה בוערת כשקצה הדולק כלפי חוץ.
החמור נבהל, קפץ ממקומו, החל מדלג ודוהר במעלה הרחוב, תוך שמשמיע נעירות רמות. שקי הכלים נפלו ארצה וכל תכולתם נשברה. המוסלמי יצא בריצה אחר חמורו ולאחר שתפסו ושב, החל לצעוק בכעס רב על היהודי. אך לא די בכך, הוא ניגש ותבע את היהודי למשפט בבית הדין השרעי. בבית הדין טען המוסלמי כי היהודי הציק לחמור, זה נבהל, השתולל ושבר את כל כלי החרס, שהם פרנסתו. שאל הקאדי את היהודי: "מדוע עשית זאת?" ענה היהודי: "איש זה קרא לחמורו "יהודי", הולך וצועק לו : לך "יהודי"! עצור "יהודי"! ואני, מתוך דבריו, הבינותי כי חמור זה מאחיי, בני עמי הוא. ולכן, מאחר שחג פורים מתקרב, לחשתי באוזנו עובדה זו כי אולי אינו יודע (כי חי אצל מוסלמי), וכי איזה יהודי אינו שמח בפורים? בפורים, כידוע לך, אדוני הקאדי, מצווה עלינו היהודים לדלג ולקפוץ "עד השמיים". לכן, כששמע החמור את הבשורה כי פורים מתקרב, קפץ משמחה ונשברו כל הכלים". הקאדי ש"הבין עניין" פסק לזכות את היהודי מכל עבירה ואף פקד על המוסלמי לתת לו את החמור במתנה, כי הרי החמור "יהודי" הוא וראוי שיחייה בקרב בני עמו. על זה נאמר- "משנכנס אדר מרבין בשמחה"...
מתוך ספרו של מרדכי חייט- תפארת בנים אבותם.
