מסופר על מקרה אשר ארע בימיהם של שניים מגדולי רבני החסידות –
המגיד מקוזניץ (רבי ישראל הופשטיין- חי לפני כ 250 שנים בפולין בעיר קוזניץ- שימש כרב בעירו וכתב מספר ספרים בתחום הקבלה והחסידות- היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק מתלמידיו של הבעל שם טוב) והחוזה מלובלין (רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ- 1745-1815- אף הוא תלמידו של רבי אלימלך- היה בעל ראייה רוחנית/מיסטית וחסידיו סיפרו כי ידע לראות הנסתר בעבר, לחזות אירועים בעתיד ולשרטט "אילן היוחסין"/גלגוליה של נשמת אדם). וזה הסיפור :
מעשה בגביר עשיר מאוד אשר התגורר באחת העיירות הסמוכות לעיר קוזניץ. היה לו הכל, אך לא כלום... כי נשוי היה שנים רבות והוא ורעייתו היו חשוכי ילדים. צער רב נגרם לשניים כי שמחת ילדים בביתם לא ידעו. מידי ערב ראש חודש היה נוסע הגביר אל המגיד מקוזניץ לבקש ברכת הרב. אך בכל פעם שניסה להעלות בפני רבו את צרתו ויגונו, הרב סובב הדברים בעניינים אחרים והגביר לא הצליח לדבר בעניינו. עד שערב ראש חודש אחד, בעת שעמד לצאת מביתו לבית רבו התייצבה אשתו בפניו, פרצה בבכי מר כאומרת- "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" ובעיניים דומעות הפצירה בו שיעלה את עניינם בפני הרב ולא יעזוב ביתו לפני שיעשה כן.
יצא הגביר מביתו ומועקה כבדה בליבו כי מעבר לעצבותו התקשה לשאת יותר את צערה הרב של אשתו. הגיע הגביר לבית המגיד מקוזניץ, נכנס התיישב מולו ומיד פרץ בבכי מר. סיפר בקול בכי לרבו את מצוקתם על שלא זכו עד עתה לזרע בר קיימא וביקש סעד וברכה. הביט הרב על הגביר ופניו בערו כאש. פתח פיו ואמר לגביר – דע לך כי אם תזכה לזרע בר קיימא תאלץ לוותר על כל עושרך – האם מוכן אתה לזאת. שמע הגביר את דברי רבו ונמלך בדעתו שהרי לא פשוט לאדם לאבד את כל הונו ולהיוותר חסר כל. "כבוד הרב, אלך להימלך באשתי על אשר אמרת".
עזב הגביר את בית הרב ופנה לעירו. נכנס לביתו וסיפר לאשתו את שאמר לו הרב. הגיבה האישה נחרצות כי מוכנה לתת את הכל ובתנאי שתזכה לראות ילד בחיקה. שב הגביר שנית לרבו וזה ציווה עליו לאסוף את כל כספו צרור בתוך צרור ולשוב אליו. כשהגיע ציווה המגיד על הגביר לנסוע אל העיר לובלין, לבוא אל החוזה מלובלין ולומר לו כי נשלח אליו מאת המגיד מקוזניץ, יספר לו על בעייתו ויבקש מאת החוזה סעד ותרופה לצרתו. נסע הגביר בדרך ארוכה ע"ג כרכרה אל בית החוזה מלובלין וכשזה שמע את דבריו ציוה עליו להישאר בעיר ולהמתין עד אשר יאמר לו מה עליו לעשות. הלך הגביר ושכר לו חדר באכסניה בעיר והמתין. עבר יום, חלפו יומיים ושלושה וגם מספר שבועות ודבר לא נשמע מן החוזה. שהותו בעיר עלתה לו ממון רב- האכסניה והוצאות המחייה אך הוא המתין בסבלנות למוצא פיו של הרב, אשר היה ידוע בנפלאותיו בנסתר.
והנה באחד הימים שלח החוזה מלובלין לקרוא אליו את הגביר וכשזה בא לפניו אמר לו- חקרתי ובדקתי ומצאתי מהי בעייתך. וכך הם הדברים- בצעירותך, עוד כשהיית נער צעיר בימים שודכת עם נערה אחת, עימה היית אמור להינשא. אלא, כאשר הגעת לפרקך מאסת בה ולא רצית בה לאישה. הלכת ונישאת לאישה אחרת. ולזו הנערה נגרם צער רב, על נישואיה שאבדו בכתה ימים ולילות רבים וצערה הרב עשה רושם בשמיים. דע לך כי בגללה, בגלל דמעותיה שזלגו וצערה שציערת אותה אין אשתך נפקדת. עליך ללכת אליה, להפיס את דעתה ולבקש ממנה כי תמחל לך. רק אז, בע"ה, תפקד אשתך בבנים. הוסיף הרב ואמר- אישה זו הרחיקה מאוד מכאן. בעוד כחודשיים יתקיים בעיר באלטא יריד גדול, אם תגיע לשם תוכל למוצאה.
יצא הגביר מבית החוזה מלובלין מהרהר בדבריו ואז נזכר בנערה אשר היה משודך לה בצעירותו, שמה - אסתר שפירא. ימים ארוכים עשה את הדרך עד אשר הגיע לבאלטא. שכר חדר באכסניה בעיר והחל לחפש את אסתר כפי שזכר את פניה בצעירותם. כתת רגליו ברחובות העיר, הסתובב בין דוכני השוק, שאל את הרוכלים, שאל עוברי אורח, חיפש ולא מצא אף לא פיסת מידע אחת על האישה שחיפש. אף לא אחד שמע, אף לא אחד ראה, אף לא אחד הכיר. והנה היריד הגדול נפתח והגביר הולך ומחפש ולא מוצא דבר.
הנה היום האחרון של היריד הגיע והגביר נתקף בייאוש רב כי טרם הצליח לממש ההזדמנות שהציב בפניו החוזה מלובלין. בעודו משוטט בתוך השוק גשם זלעפות החל לרדת. הוא פתח בריצה ונכנס לאחת החנויות למצוא מסתור. פתח את דלת הכניסה בדחיפה ונכנס לחנות אך למולו נעמדה אישה זרה, יפה ומטופחת, לבושה בבגדים נאים ומקושטת בתכשיטים, שכמעט ונתקל בה לכן עצר ופסע צעד אחד אחורנית. בעודו מנער את בגדיו מטיפות הגשם, שמע את קולה של האישה פונה לחברתה ובלעג אומרת- "הנה המשודך שלי לשעבר, אז הוא ברח מנישואינו וגם עתה הוא בורח ממני..."
הרים הגביר את עיניו לעבר האישה ונדהם לגלות את פניה של אסתר. אמנם ראה פני אישה בוגרת אך תווי פניה המוכרים לא השתנו על אף השנים שחלפו. מנסה להתעשת מן הגילוי ומן הדברים שהשמיעה, פתח פיו ובקול נרגש אמר לה- אסתר, אני מחפשך כבר ימים רבים. לא היה מקום בעיר הזו שלא הלכתי שמה לחפשך ולא היה איש מתושבי העיר הזו שלא שאלתי אם מכירך או שמע עלייך. מה לך לחפשני- שאלה אסתר. בעיניים דומעות מהתרגשות סיפר לה הגביר על צרתו ויגונו, על פנייתו למגיד מקוזניץ, על תלאות הדרך שעשה לחוזה מלובלין ועל הדברים שהשמיע באוזניו האחרון.
מבקש אני ממך מחילה וסליחה על הצער שציערתי אותך ומוכן לתת לך את כל ממוני כדי שתסלחי לי. ללא מחילתך, ואם לא אפיס את דעתך לא תלד אשתי בנים וצערנו על כך גדול- אמר הגביר. השיבה אסתר – אין אני זקוקה לדבר, יש לי כל טוב. מוכנה אני למחול לך אך בתנאי אחד. יש לי אח- ליב שמו המתגורר בעיר סובלק. וליב בצרה גדולה, הוא חסר כיס וצריך לחתן את בתו הבכורה. לך אליו ותן לו את הכסף אשר איתך ואם תעשה כזאת מבטיחה אני למחול לך ובע"ה תפקד אשתך בקרוב בבנים ותזכה לראותם תלמידים חכמים. הושיט הגביר את צרור כספו לאסתר וביקש כי תיקח היא את הכסף ותיתן אותו לאחיה.
הסביר לה כי כבר עייף מתלאות הדרך וכבר שבועות ארוכים נעדר מביתו והאישה יושבת בבית ומצפה לו ועל כן הוא חייב לחזור. הסבירה אסתר כי אינה יכולה לעשות כן וכי הוא הגביר חייב ללכת אל האח לתת לו את הסעד בעצמו. עוד לא הספיק הגביר לעכל את תשובתה של אסתר והיא פתחה את דלת החנות ומהרה לצאת החוצה. רץ הגביר אחריה אך היא נעלמה בתוך המון האנשים שברחוב.
יצא הגביר שוב לדרך- שכר כרכרה ועשה הדרך הארוכה לעיר סובלק. שאל עוברי אורח היכן ביתו של ליב שפירא ואלו הצביעו לו על הבית. הגיע הגביר אל פתח הבית וראה בתוכו אדם שפוף, פניו חרושים צער וכאב, והוא שקוע במחשבות עמוקות עד כי לא הבחין באורח הניצב בפתח. שאל הגביר את האיש אם זהו ביתו של ליב. נענה בחיוב ע"י האחרון שחשב שעוד קבצן התייצב בביתו לבקש צדקה. אותך אני מחפש- כך התחיל הגביר את דבריו.
אך לפני שאספר מה מעשיי כאן אצלך, שאלה לי אליך, מדוע פניך חרושות קדרות ועצבות- כך שאל הגביר. מבלי לתת את הדעת כי אדם זר נכנס אל ביתו, החל ליב לשפוך שיח ליבו בפני הגביר. סיפר כי הוא סוחר בעיסוקו, הם חדשים בעיר כי הגיעו אליה אחרי שירד ליב מנכסיו ונושיו אחריו רודפים. בתו הבכורה הגיעה לפרקה ונמצא שידוך הגון ומוצלח עבורה ונקבעו כבר תנאי השידוכין. הוא אסף את כספו האחרון כדי לתת אותו כנדוניה עבור הבת אלא שבעל הבית בו הם מתגוררים העלה באופן לא צפוי את שכר הדירה ובלית ברירה נאלץ לתת לאיש את כספו האחרון, כך שנותר עם מעט מאוד כסף שלא מאפשר לו לשלם עבור הנדוניה של הבת. משפחת החתן המיועד הודיעה כי לא ישיג את הכסף שסוכם ביניהם- 300 רובלים, יבוטלו השידוכים. ומאז נודע הדבר לבתו לא פוסקת זו מלבכות. והוא לא יכול לעמוד בפני דמעותיה של הבת האומללה המבכה את גורלה המר.
הנה צרור כספי ובו אלפיים רובל קח אותו והשתמש בו לצרכיך- הציע הגביר. איני מכיר אותך ואיך אקח את כספך- הגיב ליב. זו אסתר אחותך ששלחה אותי אליך, פגשתי בה והיא ביקשה שאבוא לתת לך סעד בצרתך- סיפר הגביר. מתי ראית אותה?- שאל ליב, כמטיל ספק. לפני שלושה שבועות- ענה הגביר. פתח ליב בצעקות רמות- למה באת להוסיף צער ויגון על צערי? למה תבקש לזרות מלח על פצעיי? למה לרמותני באת? והרי אסתר הלכה לבית עולמה לפני ט"ו שנים! –כך זעק.
נבהל הגביר וענה- חלילה לי מלרמותך! חלילה לי מלצערך! אולי טעיתי והגעתי אל האיש הלא נכון. ומיד שאל- האם אתה ליב בן אליעזר שפירא? השיב ליב- כן אני הוא האיש. אחותך שמה אסתר? השיב שנית- אכן כך. תאר באופן מפורט את מיקום ביתם שהיה בעיר בה מתגורר הגביר וזה השיב בתדהמה כי אכן שם היה ביתם. גולל הגביר בפני ליב את כל סיפורו כולל דברי החוזה מלובלין אליו ומפגשו עם אסתר בחנות. למשמע הדברים הניח ליב את ידיו על ראשו ופרץ בבכי.
והגביר נחרד ובקול חרישי שבור, כשדמעות מכסות את פניו ביקש מליב לקחת את כספו. מן השמיים שמעו את קול תחנוניי ונתנו רשות לאחותי להגיע מעולם האמת לתת לי סעד והצלה בצרתי – אמר ליב ועיניו דומעות. התחבקו השניים והגביר נתן את צרור הכסף לליב, אשר הודה לו על החסד שעושה עימו וברכו. מבלי לאבד זמן נפרד הגביר מליב ויצא לדרכו חזרה אל ביתו, אל אשתו המודאגת הממתינה לבואו.
ליב חיתן את ביתו ושלם כל חובותיו לנושיו בכספו של הגביר. הגביר שב לביתו חסר כל אך בלב מרומם כי האמין שדברי רבותיו לא ישובו ריקם וכי מחילתה המובטחת של אסתר יפתחו שערי רחמים. ואכן לא עברו חודשים רבים ואשת הגביר נפקדה וכעבור זמן ילדה בן זכר. גדל הנער והפך לתלמיד חכם, שלם במידותיו ודעותיו, עלה מעלה מעלה במעלות התורה עד אשר הפך להיות מבין תלמידיהם המובהקים של המגיד מקוזניץ והחוזה מלובלין.
זהו סיפור על כוחה של אמונה, על גדולתם של צדיקים אשר כאשר הם גוזרים הקב"ה מקיים גם אם צריך להעלות נשמה מעולם האמת והחיים, על משמעות המאמר- "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של האדם אל יתייאש מן הרחמים", על מעלותיה הנשגבות של הצדקה ויותר מכל על עוצמתה של התורה, שכל אחד מגיבורי הסיפור שאב ממנה את הכוח והמוטיבציה לפעול ולעשות את חלקו בעלילה הנפלאה, שרקם היושב במרומים.
נכתב ע"י מרדכי חייט (מתוך סיפורי חסידים).
