מאמר זה לקוח מתוך ספרו של ה"בן איש חי" – "חוקי הנשים". ספר זה הינו ספר מוסר לנשים, אשר נכתב ע"י הרב ויצא לאור בשנת תרס"ו (1906) בבגדד/עיראק.
הספר נכתב בשפה הערבית העממית ע"מ שיהיה שווה לכל נפש. נשות בגדד היהודיות היו נוהגות להתכנס בבתים ולקרוא מתוכו בצוותא מידי שבת או מועד או אף בשעות הפנאי בימי חול. כל חצי שנה הן היו מסיימות קריאת הספר וחוזרות עליו מחדש. לאחר עלייתו ארצה, בראשית שנות ה 70' נתן נכדו של ה"בן איש חי" – הרב דוד חיים זצ"ל את הסכמתו לעורכים והם תרגמו הספר מערבית לעברית והפיצוהו במהדורה חדשה.
הספר עוסק בנושאים רבים ומגוונים בענייני היום-יום בבית ובמשפחה- על חשיבות המסגרת המשפחתית ויעדיה, על מעמדה המרכזי של האישה במשפחה כגורם מחנך האחראי על כל ענייני הפנים בבית, על האינטראקציות (היחסים ההדדיים) שבינה לבין בעלה, חמותה, הוריה והסובבים אותה. כמו כן עוסק הספר בערכים החשובים של- וויתור ופיוס, מסירות נפש, אחווה ואהבה בין האישה לבין בעלה ועל ההתרחקות הראויה ממידות רעות כמו- לשון הרע, עין הרע, קנאה, חומריות יתרה ועוד.
אנו נביא קטעים מרתקים מתוך הספר, אשר על אף שנכתבו לפני למעלה ממאה שנים, רלוונטיים וחשובים מאוד לימינו, במיוחד על רקע התמורות המתרחשות היום במעמדה של האישה ובמשפחה.
נביא את הפרק שלושה עשר בספרו של הרב העוסק בחשיבות האסטטיקה-
"שבח האישה ופארה, בענייני הסדר והניקיון לפני בעלה, כדי שלא ימאסנה, ותמיד תהא מתוקנת במלבושיה, וזהירה בניקיון בגדיה. בגדים פשוטים שלא ימצא בהם כתם, טובים מבגדי משי ומלוכלכים. חלוק פשוט וארוך, עדיף מקצר רקום זהב. בגדי בד סגורים, עדיפים מבגדים עם קישוטים ופתוחים. מוטל על האישה לתת דעתה, על הנהגותיה בפני בעלה: תתקשט לפניו ותתייפה, ואפילו אם בעלה אינו מחפש אחר דברים אלה ודומיהם, מוטל עליה להתקשט בתכשיטיה, עם סדר ניקיון והנהגה. וכשתעורר משנתה, תרחץ פניה ותשטוף פיה, תכסה ראשה היטב, ותסדר מלבושיה, ותתאמץ בכל יכולתה ובכל שיעלה בידה, ולא תטעה בשום אחד מהם.
אישה אשר את עבודות הבית עושה בעצמה, צריכה בכל שעה להשגיח על ניקיון ידיה ותרחצם. ובמיוחד אם התעסקה בשום ובבצל, וכל דבר שריחו אינו נעים, צריכה לשפשף ידיה בדבר שיסלק את הריח, ואחר תרחצם. ואם רגילה לעשן, תלעס דבר אשר יסלק הריח ויבטלו. בקיצור, צריכה לתת דעתה על דברים כאלה ודומיהם, לבל יהא בה מעט ריח מאוס, לא בגופה ולא בבגדיה, ולא בכפות ידיה. אחד אמר לאשתו: מה תועלת לי בת חמי, כי כאשר את מתקרבת אלי, תכף אסגור נחירי אפי. אחד אמר לאשתו: צורתך חשובה, וריחך אינו נעים. הבורא ישתבח ויתעלה, בעת אשר ברא את חוה והביאה אל אדם בעלה, בראה שלמה, ואף את שערה בראו קלוע בקליעה יפה, מסודר וישר ברוחבו ובאורכו, ולא היה בה חסרון מכל דבר המתאים לגוף האדם". עד כאן דברי הרב בעניין זה.
בפרק שבעה עשר כותב הרב בשבח הצניעות כך- "וכן הנשים, ישמרכם הרחום, הצניעות מאוד נחוצה לאישה, מכל הצדדים, מבפנים ומבחוץ. תחילה- באופן מלבושיה והופעתה צריכה להיות מסודרת על המנהגים הנחוצים. אסור לה לעשות שום דוגמא וצורת לבוש אשר יגלה משהוא מבשרה. כי האישה אסור לה שיתגלה דבר מגופה, רק פניה, צווארה וכפות רגליה. ושאר אבריה כולם עטופים. והביטו הנשים על אנשי אירופה, מנהגם לא להסתר מפני הזרים, ובכל זאת מלבושיהם מסודרים, לא מתגלה מגופם... (הערה- הרב מדבר על האופנה האירופית במאה ה 19). וכן אסור לאישה ללבוש מלבוש דק, אשר יראה דרכו הלבוש הפנימי. ומחוץ לחוקי הדת, דבר זה בושה וחרפה, מחוץ לנימוסי הנשים הנהוגים בין כל הבריות. אמת הדבר כי אישה מורשית ללבוש מלבוש המתאים ויפה לה, וכל דבר אשר בו תתקשט ותתייפה. אבל כל מלבוש שאינו מקובל בין הנשים היהודיות, אסור לה ללובשו, במיוחד בגדי פריצות... צריכה כל אישה , להשתדל על צניעותה, ותיתן דעתה על דברים כאלה ודומיהם."
סיכום
במקומות רבים במקרא/תנ"ך ובספרות חז"ל מוזכרים היופי והאסטטיקה לחיוב, כפי הנאמר בשיר השירים- "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ" (ד' 7). על הצניעות וחשיבותה עוד יותר, כפי שמציינת הגמרא לחיוב את שרה אימנו ששהתה באוהל בעת שבאו המלאכים לבקרו - "להודיע ששרה אמנו צנועה הייתה" (בבא מציעא פז, ע"א),
רחל אימנו, שנאמר שבשכר צניעות, שהייתה בה, זכתה ויצא ממנה שאול המלך (מגילה יג ,ע"ב) ועוד דוגמאות רבות.
