מאמר זה לקוח מתוך ספרו של ה"בן איש חי" – "חוקי הנשים". ספר זה הינו ספר מוסר לנשים, אשר נכתב ע"י הרב ויצא לאור בשנת תרס"ו (1906) בבגדד/עיראק.
הספר נכתב בשפה הערבית העממית ע"מ שיהיה שווה לכל נפש. נשות בגדד היהודיות היו נוהגות להתכנס בבתים ולקרוא מתוכו בצוותא מידי שבת או מועד או אף בשעות הפנאי בימי חול. כל חצי שנה הן היו מסיימות קריאת הספר וחוזרות עליו מחדש. לאחר עלייתו ארצה, בראשית שנות ה 70' נתן נכדו של ה"בן איש חי" – הרב דוד חיים זצ"ל את הסכמתו לעורכים והם תרגמו הספר מערבית לעברית והפיצוהו במהדורה חדשה. הספר עוסק בנושאים רבים ומגוונים בענייני היום-יום בבית ובמשפחה- על חשיבות המסגרת המשפחתית ויעדיה, על מעמדה המרכזי של האישה במשפחה כגורם מחנך האחראי על כל ענייני הפנים בבית, על האינטראקציות (היחסים ההדדיים) שבינה לבין בעלה, חמותה, הוריה והסובבים אותה. כמו כן עוסק הספר בערכים החשובים של- וויתור ופיוס, מסירות נפש, אחווה ואהבה בין האישה לבין בעלה ועל ההתרחקות הראויה ממידות רעות כמו- לשון הרע, עין הרע, קנאה, חומריות יתרה ועוד.
אנו נביא קטעים מרתקים מתוך הספר, אשר על אף שנכתבו לפני למעלה ממאה שנים, רלוונטיים וחשובים מאוד לימינו, במיוחד על רקע התמורות המתרחשות היום במעמדה של האישה ובמשפחה.
הפעם נביא את הפרק השישי בספרו של הרב העוסק בהעדפת הזכר בלידת האישה- "האישה היולדת בנות תהא נשכחת, ומרב מצוקתה תביא נזק לעצמה בשעת לידתה, ותהיה במצב קשה, והנזק הזה לא ימחה. הן מצד שתראה קרובותיה, חברותיה וידידותיה, ילעגו בהולדת הבנות, גם בעלה ומשפחת חמיה יקפידו, כאילו עשתה איסור ומעשה רע, "שלחוה לקנות בן זכר מהשוק וקנתה נקבה". ובקיצור, כל העולם יודעים ומבינים, שזהו מתנת בורא העולמים, ולא צרפה הצורף ולא מכרה הסוחר ולא נרכשה בשוק הסוחרים, אלא אביה ואמה שניהם יצרוה, והבורא המרומם בראה, ולא רצה לבוראה זכר ובראה נקבה. והאם מה אשמתה במעשה זה, ולאחר יסוריה בהריונה ולידתה, תהא זאת המסכנה, תעשה נכשלת ומבוישת. ובזמנים אלו, נמצא בעירנו, יתלוצצו על הבנות ויבזום, ויקללו אותן- הלוואי ולא יצא ראשם. ולא יתבוננו על עצמם, שבנות אלה הם מגופם, האם מותר שאדם ילעג ויבזה גזרו, וצריך להשגיח כי דבריו חוזרים לגופו. משונה זה הדבר, מאוד משונה, תמוה ועוד תמוה. אמת כל אדם אוהב שיבוא לו בן זכר וישמח בו. אבל מי שנולדה לו בת, לא צריך להצטער בה, ולא יקפיד בלידתה, איך יתכן ידבר ויוציא מילים, יתרעם ויתלונן, במעשה הבורא הרחמן, אשר יודע כל דבר אשר יקרה באחרית הימים. נשים זכות הכוונה, התבוננו על כל הבריות שבעולם, ותמצאו נשים רבות גדלו בניהן וקבלו רע וכאב מהם, היות ויצאו מקולקלים ורעים. ואילו בנותיהן יצאו טובות, גם חתניהן הם ישרים ובני בנותיהן צדיקים. נשים אלה אם ילמדו העתיד, וידעו אשר קרה באחרית הימים, הרע והטוב, היו מקוננות בלדת בניהן ושמחות שמחה גדולה בלדת בנותיהן. לכן צריך האדם כל אשר ייתן לו הבורא יברך בפיו וישמח בלבו, היות וכל איש ואיש, לא ידע מה ילד יום. והשבח והתהילה לבורא, הוא יודע טובת ברואיו וברכתם ונותן להם אשר צריך להם".
סיכום
יוצא רבנו נגד תופעה חברתית של העדפת הזכרים על פני הנקבות בלידה, תופעה אשר ביטוייה הקצינו מאוד בחברה היהודית בתקופתו ופגעו באישה היולדת שלא בצדק. אישה שילדה בנות ולא זכרים נחשבה נחותה וביזוה על כך. הסיבה העיקרית לכך היא העובדה כי בנות באותם הימים, עם הגיען לפרקן, הוו נטל כספי כבד על ההורים אשר לטובת שידוכיה/נישואיה של הבת היו צריך להכין נדוניה (כסף, תכשיטים, ריהוט וציוד לבית וכו'), שלעיתים התקשו מאוד להשיגה (במיוחד אם להורים היו מספר בנות ואמצעיהם הכלכליים היו דלים). ועוד- בן זכר תמיד נתפס כמי שממשיך השושלת המשפחתית וכמי שידאג להוריו בימי זקנותם. רבנו מסביר לקהילתו דרך ספרו כי אין לאישה כל שליטה על קביעת מינו של התינוק, כי הכל מתנת שמים ואם התינוק הנולד יהיה זכר או נקבה קובע רק השם יתברך ומגונה הדבר להקניט אישה היולדת בנות. מדובר אמנם בתופעה שהייתה קיימת בדורות קודמים שנבעה מחוסר ידע והונעה מגורמים חברתיים/כלכליים אך העדפת בן זכר היא תופעה הקיימת בעם ישראל בכל הדורות וגם בימינו.
ראשית ע"מ להבהיר מי אחראי מבחינה ביולוגית למינו של הילוד בתהליך ההיריון נציג מספר עובדות מדעיות-
אחת מהתכונות הנקבעות בהפריית ביצית היא מינו של הילוד. כל תא זכרי וביצית מכילים כרומוזום אחד מיוחד – כרומוזום הקובע את מינו של התינוק (זכר או נקבה). כרומוזום זה מכיל גם תכונות נוספות (הוא קשור גם לתכונות כמו עיוורון צבעים ותכונות אחרות) .
לזכר כרומוזום אחד מסוג "איקס" (נקבי) וכרומוזום אחד מסוג "וואי" (זכרי).
לנקבה שני כרומוזומים מסוג "איקס" (נקבי). הכרומוזום שמעבירה האם בביצית יהיה תמיד מסוג "איקס" כיון שלאם אין כרומוזום מסוג "וואי" (זכרי). בעת הפריית הביצית קורה אחד מן השניים- כרומוזום "וואי"(זכרי) מהאב וכרומוזום "איקס" (נקבי) מהאם משמעותו- בן. כרומוזום "איקס" (נקבי) מהאב וכרומוזום "איקס" מהאם משמעותו- בת. יוצא מכך כי, כביכול, מי שאחראי על קביעת מינו של התינוק הנוצר ומתפתח בבטן אימו, מבחינה ביולוגית, זהו האב ולא האם!
כבר בתורה/תנ"ך אנו מוצאים התייחסות להעדפת הזכרים בלידה. כך היה בלידתו של בנימין ע"י רחל אמנו, שנאמר-"וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן" (בראשית לה, טז-יז). אחד הפירושים לדברי המיילדת הוא שדבריה היו דברי הרגעה והמיילדת עודדה את רחל בעובדה כי התינוק העומד להגיח הוא בן זכר.
מקום נוסף אנו מוצאים בסיפור אשת פנחס בן עלי הכהן (כלתו של עלי הכהן הגדול), אשר נהפכו עליה ציריה כששמעה שארון הברית נלקח בידי פלשתים ושחמה ובעלה מתו. שנאמר- "וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת-פִּינְחָס, הָרָה לָלַת, וַתִּשְׁמַע אֶת-הַשְּׁמוּעָה אֶל-הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ; וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד, כִּי-נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ. וּכְעֵת מוּתָהּ, וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ, אַל-תִּירְאִי, כִּי בֵן יָלָדְתְּ; וְלֹא עָנְתָה, וְלֹא-שָׁתָה לִבָּהּ" (שמואל א ד, יט-כ). גם כאן ביקשו הנשים/רעותיה של כלת עלי לעודדה בבשורה כי ילדה בן זכר.
בגמרא (בבא בתרא ט"ז, ע"ב) מסופר על רבי שמעון בנו של רבי יהודה הנשיא, כשנולדה לו בת חלשה דעתו ואביו ניסה לנחמו.
באותה גמרא (י, ע"ב) נתנו רבותינו אף סגולות אחדות ללידת זכר- "מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים. ר' אליעזר אמר יפזר מעותיו לעניים. ר' יהושע אומר ישמח אשתו לדבר מצווה" (רש"י- לפני תשמיש).
בברייתא במסכת ברכות (נט, ע"ב) נכתב- "אמרו ליה(=לו) ילדה אשתו זכר אומר ברוך הטוב והמטיב"- פרוש- על בשורת לידה של זכר יש לברך ברכה זו. לעומת זאת אין ברכה על בשורת לידת בת.
רשב"ם (רבי שמואל בן מאיר- פרשן המקרא ובעל התוספות- נכדו של רש"י- חי לפני כ 850 שנה בצרפת) כתב ביחס ללידת דינה, כפי שעולה בספר בראשית (ל, כא)- "שאין מודים על הבת כמו על הבן".
האמור במקורות לגבי לידת בנות השפיעה מאוד בדורות קודמים על ההתייחסות בקרב הקהילה היהודית בעניין. כך ניתן לראות בדברים שכתב רבנו יוסף חיים לעיל וכן בעדויות נוספות על הנושא בקהילות המזרח ואשכנז. לדוגמה עדות שנרשמה בקרב יהדות כורדיסטאן (א בראואר/תש"ח) - "אם היילוד הוא בן ממהרים להודיע לאב... אם נולדה בת אין ממהרים להודיע לאב. אם לילה הוא והאב ישן אף לא יעירו אותו משנתו. אב שנולדה לו בת לעיתים יפחד לצאת לרחוב, יען כי הילדים ירוצו אחריו ויקראו (כנגדו קריאות גנאי)....
כיום, מעבר ליכולת לזהות את מינו של העובר בעודו בבטן אימו, עם התפתחות הרפואה הגנטית במקומות אחדים בעולם ניתן גם לקבוע את מינו של העובר ע"י הזרעה מלאכותית של תאים מסוימים המכילים כרומוזומים שיתנו תוצאה מבוקשת-זכר או נקבה , אולם הרש"ז אויערבך (ר' שלמה זלמן אויערבך- מגדולי הפוסקים בדורנו) קבע שאין להשתמש בשיטה זו אלא אם כן המטרה היא למנוע לידת ילדים עם מחלות תורשתיות.
אם נסכם הדברים, ישנה נטייה, שהייתה קיימת יותר בדורות הקודמים, להעדיף בנים זכרים על פני בנות, אשר מקורה במקורות, כפי שפרטנו את חלקם לעיל, אולם בהתאם למאמר רבנו אין להעדיף הולדת זכר או נקבה וכל לידת תינוק/ת יש לקבלה בשמחה ואהבה מתוך ראייה אמונית כי זהו רצון השם יתברך, אשר מעניק לאדם ע"פ מה שברכו. יש גם לזכור כי להלכה (ע"פ מה שנקבע במשנה ע"י בית הלל) אדם קיים מצוות פרו ורבו אם מספיק שהביא לעולם בן ובת, לכן גם מצד הלכה זו יש עניין גדול להוליד בנות.
יהי רצון שכל אישה הרה בישראל תלד בשלום – שלום לה ולבן או לבת, ע"פ מה שברך הקב"ה אותה ואת בעלה.
נכתב ע"י מרדכי חייט לע"נ ג'וליט בת לולו יצחקי ז"ל
