הקדמה
מאמר זה לקוח מתוך ספרו של ה"בן איש חי" – "חוקי הנשים". ספר זה הינו ספר מוסר לנשים, אשר נכתב ע"י הרב ויצא לאור בשנת תרס"ו (1906) בבגדד/עיראק.
הספר נכתב בשפה הערבית העממית ע"מ שיהיה שווה לכל נפש. נשות בגדד היהודיות היו נוהגות להתכנס בבתים ולקרוא מתוכו בצוותא מידי שבת או מועד או אף בשעות הפנאי בימי חול. כל חצי שנה הן היו מסיימות קריאת הספר וחוזרות עליו מחדש. עם עלייתו ארצה, בראשית שנות ה 70' נתן נכדו של ה"בן איש חי" – הרב דוד חיים זצ"ל את הסכמתו לעורכים והם תרגמו הספר מערבית לעברית והפיצוהו במהדורה חדשה. הספר עוסק בנושאים רבים ומגוונים בענייני היום-יום בבית ובמשפחה- על חשיבות המסגרת המשפחתית ויעדיה, על מעמדה המרכזי של האישה במשפחה כגורם מחנך האחראי על כל ענייני הפנים בבית, על האינטראקציות (היחסים ההדדיים) שבינה לבין בעלה, חמותה, הוריה והסובבים אותה. כמו כן עוסק הספר בערכים החשובים של- וויתור ופיוס, מסירות נפש, אחווה ואהבה בין האישה לבין בעלה ועל ההתרחקות הראויה ממידות רעות כמו- לשון הרע, עין הרע, קנאה, חומריות יתרה ועוד.
אנו נביא קטעים מעניינים מתוך הספר, אשר על אף שנכתבו לפני למעלה ממאה שנים, רלוונטיים וחשובים מאוד לימינו, במיוחד על רקע התמורות המתרחשות היום במעמדה של האישה ובמשפחה.
הפעם נעסוק במאמר הרב, בפרק עשרים וחמש על "ניקיון ורכות הלשון" וכך כתב רבנו- "האישה, שבח שלה, תהא מנומסת בדיבורה, במילותיה ושיחותיה. תדבר דברים ישרים ומחוכמים גם עם אנשים שפלים ונמוכים וגם עם קטנים ממנה, וגם עם שפחותיה (מ- בימיו של הרב היה נהוג להעסיק משרתים/ות בבית. לימינו, מתאים לעוזרות בית/מטפלות וכדומה). וצריכה לחלוק כבוד בלשונה לכל אחד שתדבר איתו. ימצאו נשים, שנעשה דיבורן אשר ידברו עם אנשי ביתן, מעורב בהם דברים נבערים מדעת, ודברי קללה וגידופים. ואשר תורגל לדבר בלשון זו, תדבר כן עם כל אדם, ותגרום לעצמה אויבים ושונאים, באנשים ובנשים, ותהא שנואה בלבות הבריות. אבל מי שדבריה טובים ומתוקים, תקבץ אהובים רבים... הביטו הנשים מה יקרה בעבור הדיבורים, אשר יורגל בהם האדם. ומי שלא יהא מנומס בדבריו ונוסחם, יפלוט בלשונו דברים על אנשים גדולים ממנו, וייתפס בלשונו וייפול בדבריו ויכשל במצודתו (מ- "ייפול בפח"). ואשר יתרגל לשונו ושפתותיו בדברים טובים וישרים בכל זמנו, זה אדם יקר ומנצח, ומכובד ומהולל וחביב בין הבריות.... ועוד, האישה צריכה לשונה להיות רכה גם כשמדברת עם משרתותיה, היות והשפה הרכה תשבר החזקים, תרכך הקשים ותפתח ידי הקמצנים. תרכך העקשנים, ותהפוך האויבים לאוהבים, וכשתבוא חברתה לביתה, צריכה לקבלה בשמחה ובחיבה ויהא כבוד הבריות יקר עליה, ותעשה הכבוד הראוי ולא תשגה ותכשל בה... ועוד, כשתבקש האישה חפץ מחברתה, תבקש בלשון טובה ובדיבור רך, וכשיבקשו ממנה, לא תהא קמצנית ובמיוחד על השכנה והשכנים ואנשי השכונה".  
סיכום
כותב הרב, במאמרו, על אופן הדיבור הרצוי אצל האישה – לשונה צריכה להיות נקייה (מדברי שטות, גידופים וקללות), עליה לדבר באופן מכובד ומנומס לבריות, גם אם מדובר באנשים/נשים במעמד הפחות ממנה, תפגין בדיבורה נועם ורכות ותימנע מדיבור אגרסיבי ומעליב.
דיבור מנומס, רך ומכובד לצד הפגנת יחס טוב לסובבים אותה, תעורר כלפי האישה הערכה וכבוד מצד הבריות. דיבור מקולקל ולא מנומס יהפוך האישה לשנואה ודחויה בעיניהם.  כפי שאמר שלמה המלך- "ולשון רכה תשבר גרם" (משלי כה, טו) = גרם הוא עצם קשה וברכותה של הלשון (שאין בה עצם) יכול הגרם להישבר.   

נכתב ע"י מרדכי חייט                                     לע"נ ג'וליט בת לולו יצחקי ז"ל