הקדמה
מאמר זה לקוח מתוך ספרו של ה"בן איש חי" – "חוקי הנשים". ספר זה הינו ספר מוסר לנשים, אשר נכתב ע"י הרב ויצא לאור בשנת תרס"ו (1906) בבגדד/עיראק. הספר נכתב בשפה הערבית העממית ע"מ שיהיה שווה לכל נפש. נשות בגדד היהודיות היו נוהגות להתכנס בבתים ולקרוא מתוכו בצוותא מידי שבת או מועד או אף בשעות הפנאי בימי חול. כל חצי שנה הן היו מסיימות קריאת הספר וחוזרות עליו מחדש.

עם עלייתו ארצה, בראשית שנות ה 70' נתן נכדו של ה"בן איש חי" – הרב דוד חיים זצ"ל את הסכמתו לעורכים והם תרגמו הספר מערבית לעברית והפיצוהו במהדורה חדשה. הספר עוסק בנושאים רבים ומגוונים בענייני היום-יום בבית ובמשפחה- על חשיבות המסגרת המשפחתית ויעדיה, על מעמדה המרכזי של האישה במשפחה כגורם מחנך האחראי על כל ענייני הפנים בבית, על האינטראקציות (היחסים ההדדיים) שבינה לבין בעלה, חמותה, הוריה והסובבים אותה.

כמו כן עוסק הספר בערכים החשובים של- וויתור ופיוס, מסירות נפש, אחווה ואהבה בין האישה לבין בעלה ועל ההתרחקות הראויה ממידות רעות כמו- לשון הרע, עין הרע, קנאה, חומריות יתרה ועוד. אנו נביא קטעים מרתקים מתוך הספר, אשר על אף שנכתבו לפני למעלה ממאה שנים, רלוונטיים וחשובים מאוד לימינו, במיוחד על רקע התמורות המתרחשות היום במעמדה של האישה ובמשפחה. הפעם נעסוק במאמר הרב על הוויתור והאהבה מצד הבעל והאישה, אותם רואה הרב כתנאים העשויים להבטיח זוגיות פורייה ויציבה.

במאמר פונה הרב לנשים, אם כי מזכיר פנייה דומה לגברים/בעלים. להלן קטעים נבחרים ממאמרו (פרק ט') - "האהבה בין האיש והאישה, צריכה להיות גדולה ורבה, חזקה ונצחית. וצניעות האישה היא חובה, וצריכה לעשות אופנים לחיזוק האהבה ותנהג עם בעלה בהרחבת דעת ובסבר פנים יפות. וכשתאהבו הרבה, הוא יאהבה גם הרבה. וכשתרבה האהבה ביניהם, תרבה הברכה, וימלא ביתם, ויאריכו ימיהם וימי בניהם. עוד שמענה נשים, צריכה האישה לחלוק לאישה (בעלה) כבוד והערכה, כחלוק כבוד למושל, היות והאיש בביתו מושל, ואפילו אם הוא עני, היא תראהו כעתיר נכסים. תבצע מלאכותיו ותשרתהו, תקבל הדרכתו ותשמע לדבריו, תבטל רצונה ותעשה רצונו, תעזוב דעתה ותסכים לדעתו, תעשה בקשתו ותלך בעצתו, תקבל שלטונו ולא תשנה דבריו, תקבל תשובתו ותעשה למענו, תעשה מלאכתו בידיה בכל יכולתה.

לא יכבד משאו ולא תקוץ במלאכתו. תשמור הרכוש ולא תגנה מעשיו ולא תגלה מחשבותיו , תכבד משפחתו ותחבב קרוביו. עוד צריכה האישה להתנהג עם אישה (בעלה) לפי רוחו. וגם צריכה לבקש מהשם שייתן לו מרגוע לנפשו. אם תכונותיו רגזניות, לא תרגז ממנו. ואם צעק עליה, לא תקפיד בליבה. ואף אם הכעיסה בתקיפותו, צריכה מיד להרגיעו. וכל אשר יעשה בשעת כעסו, היא לא תשיב לו. ואם דיבר עימה דברים מרים, היא תשיבהו דברים מתוקים. ואם תתמיד בפעולות אלו יתחרט על דרכיו מעצמו, ובינו לבין עצמו יתיישרו אורחותיו. אם בא מהשוק עייף ומצאתו מתוח, או לא הראה לה פנים יפות, לא תתעצב ולא תתבלבל, היות והאיש הוא בעל מקח וממכר (טרוד בעסקיו/עבודתו)... וטבע האנשים, כשהוא מתוח, מדבר קל ייצר לו ויבלבל דעתו, וישתבשו הליכותיו עם בני ביתו וזוגתו.

וכשיקרה לו צרה ומצוקה, לא יהא לו מצב רוח טוב...". על מעורבות/התערבות הבעל בעניינים הכספיים של הבית כתב הרב- " המבזבז יותר מיכולתו סופו שיאכל ממון האנשים ויתחיל להתבזות. לכן לא צריך לבוא לאישה הקפדה ורוגז אם בעלה יעשה בהוצאות ביתם קיצוצים, ואם בחלק המקרים ירגיזנה בדברים בעבור הוצאות הבית וכלכלתו, לא תתרגז מדבריו היות וכל איש בשעת רוגזו מוציא דברים קשים מפיו (פרוש- בדין ודברים בין האיש לאישה על הוצאות הכספיות של הבית) , וכשהבורא יביא לו הצלחה במלאכתו, וייתן לו רווח וטובה, ייפתח ידו בטובה וברכה רבה.

נשים ישמרכם הרחום, אם תאמרו ציוויתנו על בעלינו, צריך אתה גם לצוות בעלינו עלינו. הצדק אתכם, יש לי צווים רבים לבעליכם עליכם. אבל זה החיבור, הוא חובר במיוחד לכן, ובחיבור אחר אסביר דברים המכוונים אצל בעליכם. וכאן שתי מילים אומר להם: ידוע אצל כל הבריות, כי המחבב אישה (אשתו) ועושה כבודה, ימצא ברכה באור פניה... נשים, שמעו דבריי ובינו עצתי. אמת כי האיש אינו מורשה לרגוז על בת זוגתו, אסור לו לקללה, ולא יבזה, ולא ירים (ח"ו) ידו עליה. ואם הקניטה בדברים או נשא ידו, עוונו גדול לפני הבורא ואצל עבדיו. אבל בכל זאת, אם חטא והרגיזה... צריכה האישה להאריך אפה, ותנמיך עצמה ותעביר הדבר, לא תבכה ולא תזיל דמעה, ולא תוציא ברוגזה דברים קשים בלשונה, היות ובמהרה יעלו לשמיים דבריה ודמעותיה, ותשפיע על בעלה ותזיקו ונזק לבעלה יחזור עליה, ואשר יבואהו יבואה, כי גוף אחד ייחשב גופו וגופה...

כך תנהיג מעשיה עם בעלה, כי הוא חשוב כמו גופה, ועל כל דבר תסלח לו, היות וכל אשר יבוא עליו יחזור עליה, וכן על ילדיה". סוף דברי הרב. סיכום- רבנו רואה חשיבות רבה לאהבה, כבוד הדדי וויתור, כתנאים הכרחיים לקיומה של זוגיות טובה, פורייה ומבורכת. בן הזוג עלול "למעוד" ביחסו כלפי אשתו, אך כאן נכנסת המעלה הרוחנית הגבוהה של וויתור ופיוס, אשר אמנם יש בהם פעולה נגד "האגו" אשר נפגע ומבקש "להשיב מלחמה שערה", אך השכר שבצידה גדול ורב כמאמר חז"ל- "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו פשעיו"- בשמים מתנהגים עם האדם כפי שהוא מתנהג עם אחרים.

אם הוא מעביר על מידותיו ואינו מדקדק עם בני אדם שציערו אותו - לא ידקדקו גם עמו בדין. "אמר רבא: כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: 'נושא עוון ועובר על פשע' - למי נושא עוון למי שעובר על פשע" ( מסכת ראש השנה יז, א). ופירש רש"י: המעביר על מידותיו - שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו ומניח מידותיו והולך לו... - מעבירין לו על כל פשעיו - אין מידת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת". אם נעביר על מידותינו מול הבריות כל שכן שצריכים אנו להעביר על מידותינו מול בן/בת זוגנו, שהוא/היא חלק מאתנו. היכולת לוותר ולא להניע מעגל של כעס ונקם, גם במקום שבו מאוד נפגענו ואנו צודקים ולבחור בדרך של הבנה, לימוד זכות ופיוס, היא מעלה גבוהה השמה אותנו במקום ערכי מאוד. יכולת כזו בחיי הנישואין בני זמננו, הנתונים תדיר ללחצים פנימיים וחיצוניים ושחיקה, מבטיחה, ברוח מאמר רבנו, פירות חשובים ליציבותם של חיי המשפחה.

נכתב ע"י מרדכי חייט לע"נ ג'וליט בת לולו יצחקי ז"ל