ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה, ח)
זכות התפילה הינה זכות גדולה אשר ניתנה לנו מהקב"ה, אנחנו פשוט יכולות לגשת למלך מלכי המלכים מתי שאנו רוצות! בכל עת! אין שעות קבלה, אין מחסומים, לא צריך פרוטקציה השמים פתוחים תמיד לתפילותינו שנשיח את אשר על ליבנו לקב"ה בתפילה של הודאה, בקשה, תחינה, שמחה, עצבות, בכל דרך, בכל צורה שנרצה, בניגון, בבכייה כי הקב"ה שומע תפילת כל פה.
אחיותיי, קיבלנו מתנה מבורא עולם, כרטיס כניסה חופשי להיכלו, להגיע עד כיסא מלכותו יתברך, התפילה! אנו צריכות להעריך את המתנה הזו עד בלי די.
ישנן נשים המקפידות להתפלל בבית הכנסת, אך לצערנו הן מפספסות את מטרתן, הן מגיעות לעזרת נשים ו... מפטפטות!
בזוהר הקדוש פרשת תרומה כותב רשב"י דבר מבהיל: כל השח שיחת חולין בבית הכנסת אפילו שלא בשעת התפילה – אין לו חלק באלוקי ישראל. לא אחת אנו נתקלות בכך ויש מאיתנו שנופלות לכך ויצר הרע מתגבר ומ"מה נשמע?" קטן (לא שזה מותר, כן?) זה הופך לשיחה שנראה כאילו התפילה הינה חלק שולי מהמטרה לשמה הגענו לבית הכנסת.
ישנן החושבות אם כרגע לא מתפללים אזי מותר לדבר בבית הכנסת, ישנן המדברות בזמן שהרב נותן דרשה. אנו צריכות להבין ולהפנים כי בית הכנסת אינו מקום מפגש להחלפת "חדשות" ועדכונים מחברותינו. מדוע התרגלנו להקל כל כך בשיחה בטלה בזמן שהותנו בבית הכנסת?
אישה יכולה לעמול על אינספור מצוות, חסדים, להכין עוגה לשכנה שילדה, לשמור על תינוקה של חברתה, לקרוא תהילים כל יום, לעזור בגמ"חים, לתרום, לשדך, ללמוד הלכות לשון הרע, לנהוג ולהתלבש בצניעות ועוד ועוד והנה בבת אחת נופלת לתהום. את חושבת אין, זהו! יש לי מקום בגן עדן כבר שידכתי מספיק, עשיתי חסדים מפה ועד הודעה חדשה, אני לא מדברת לשון הרע, ב"ה אני צנועה והנה את מגיעה לעולם האמת ופתאום את מפחדת כשאת מבחינה כי לא מובילים אותך לגן עדן אלא למקום אחר ואז יסבירו לך שלא קרתה טעות אלא כל זה הגיע מאחר ושוחחת וזלזלת בכבוד בית הכנסת.
כל אחד יודע שלבנות בניין לוקח זמן רב ובפצצה אחת של רגע אחד הבניין קורס, לפצצה הרי לא משנה כמה זמן לקח לבנות את הבניין. זכרי! להפוך את בית הכנסת למקום חולין, זה להשתמש בפצצה עם עוצמה רבה של חומר נפץ וכדאי לנו מאוד להיזהר בעניין זה.
