פרשת השבוע עוסקת בנבואותיו של בלעם בן בעור- מכשף ונביא הגויים, אשר הוזמן ע"י מלך מואב- בלק בן ציפור לארצו לקלל את בני ישראל. בלק, אשר ראה את מלחמות ישראל באמורי ובבשן ובתבוסת שתי מעצמות אזוריות אלו, הבין בחכמתו כמנהיג כי סכנה ממשית נשקפת לארצו מעם זה ולא שייך לנסות להתמודד עימם צבאית כי הסיכויים לנצחם אפסיים. מתוך הערכה זו פחד ואימה נפלו על מואב ועל כן החליט בלק לפנות אל אמצעי רוחני/מטפיזי בדמותו של בלעם אשר התפרסם בזכות כשפיו ויכולותיו המוכחות לקלל או לברך. לאחר מו"מ עם בלעם הגיע אל מואב וניסה משלוש מקומות לבצע בקשת בלק אך בכל פעם יצא מברך ולא מקלל את בני ישראל. בסייפא של הפרשה, לאחר שנפרדו בלק ובלעם כל אחד לדרכו ,משזממם לא יצא לפועל, עולה כי בני ישראל החלו לזנות עם בנות מואב- רבותינו ביארו כי היה זה בלק ששלח את בנות עמו למחנה ישראל לפי עצתו של בלעם הרשע. וכך כתוב בפרשה- "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶ" (במדבר כה, א-ב).
ממעשי הזנות עם בנות מואב התדרדרו בני ישראל לעבודה זרה ונענשו בידי הקב"ה במגפה ובהרג בידי שופטי העם. בתוך חטא זה מספרת הפרשה גם על מעשה זמרי בן סלוא- נשיא בית אב בשבט שמעון אשר בא בפרהסיה על כזבי בת צור המדיינית- בתו של אחד מחמשת מלכי מדיין. על מעשה זה נדקרו והומתו השניים בידי פנחס בן אלעזר הכהן.
יחסי קרבה או נישואין בין בן/בת ישראל לגוי/ה נאסרו מן התורה שנאמר- "כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ונשל גויים רבים מפניך... ולא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו, ובתו לא תקח לבנך. כי יסיר את בנך מאחרי, ועבדו אלקים אחרים, וחרה אף ה' בכם והשמדך מהר... כי עם קדוש אתה לה' אלקיך..." (פרשת "ואתחנן"- דברים ז).
ע"פ חכמת הקבלה יחסי קרבה עם גוי/ה אסורים משום שאין ליהודי את היכולת הרוחנית להעלות את נפש הגוי, משום שהמקור הרוחני של הגוי שונה מזה של היהודי וזיווג ביניהם יגרום לפעולה רוחנית רעה/מזיקה, הדבר דומה לאכילת מזון לא כשר. שכן, התכלית בעבודתו הרוחנית של היהודי בקיום המצוות היא להעלות את הגשמיות שבעולם לדרגה רוחנית, לכן אנו מברכים לפני ואחרי אכילת מזון כשר, אך במזון שאינו כשר אין ליהודי היכולת להעלותו מבחינה רוחנית ואכילה כזו רק מזיקה לו רוחנית, כפי שהדבר קיים ביחסי אישות בין גויה ליהודי, כך מסבירים העניין חכמי הקבלה.
בגמרא התייחסויות רבות של חז"ל לאיסור זה - במסכת סנהדרין נכתב כי ש"הבועל ארמית - קנאים פוגעים בו" (ט, ו). במסכת קידושין (מ, ע"א) מסופר על מטרוניא אחת אשר תבעה מרבי חנינא בר פפי שיבוא עליה. ע"מ להימנע מן המעשה הלך רבי חנינא וגרם לעצמו, בעזרת לחשים, פצעים מכוערים ודוחים. לאחר שריפאה אותו באמצעות כשפים, שהיא ידעה, ברח לאיזה בית מרחץ שהיה ידוע שיש בו "מזיקין" (בריות רוחניות רעות/מלאכי חבלה) והתחבא שם כל הלילה. אח"כ סיפר לחכמים כי היו שם מלאכים שדמו לאנשי צבא ששמרו עליו. בגמרא מקרים נוספים, דומים, בהם עלתה אפשרות של יחסי אישות בין חכמים וצדיקים לבין גויות, אך אלו עצרו עצמם, ברגע האחרון, לפני ביצוע המעשה. לדוגמא: רבי צדוק שהכניס עצמו לתנור, רב כהנא שעלה לגג והפיל עצמו וניצל בידי אליהו הנביא, תלמיד חכם המדקדק במצוות ציצית שקמו ציציותיו וטפחו על פניו ועצרו אותו מן המעשה (מנחות מד, ע"א).
בתקופתנו, ברב עוונותינו, עקב העובדה כי בישראל חיים גויים רבים – עובדים זרים, תושבים לא יהודים, תיירים ומבקרים זרים, ערבים ישראלים ועוד, נרקמות ונוצרות מערכות יחסים קרובות בין יהודים/ות לגויות/ים המתפתחות לצערנו ליחסי אישות וחיים משותפים/נישואי תערובת. במדינת ישראל אחד מכל עשרה זוגות שחיים יחד/נישאים הוא זוג מעורב, כלומר אחד מבני הזוג יהודי והשני גוי/ה.
נתון זה מצטרף לנתוני ההתבוללות העולמיים, בהם עולה כי כמעט כל יהודי שני שנישא, נישא לאיש/ה לא יהודי/ה (שיעור של כ 48 אחוזים נישואי תערובת מכלל נישואי יהודים). נתון זה מדאיג וחמור וח"ו ומעמיד בסכנה אמיתית את הברכה הנזכרת בפרשת השבוע לעמנו- " הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג, ט). אין להקל ראש בתופעה זו, שבה סכנה קיומית ממשית לעם ישראל. הרב בן ציון מוצפי שליט"א בדרשתו על הפרשה מסביר כי ריבוי הגויים בארצנו היא תופעה מזיקה כי כפי ששבעת העמים שישבו בארץ כנען (טרם כיבושה בידי ישראל) ינקו מקדושת הארץ וקלקלו, כך פתיחת שערי הארץ כיום לכל דכפין גוי יוצרת מצב בו הגויים הרבים יונקים מן קדושת הארץ ומהווים "כקוץ מכאיב לשכינה", זאת ביצירת מקור לחיקוי רע ומקלקל ליהודים (תרבות, מנהגים, ערכים המנוגדים לתרבותנו וערכינו היהודיים ע"פ התורה) וכן ביצירת קרבה פיזית המחוללת תופעה חמורה של יחסי קרבה/אישות/נישואין בין יהודים לגויים.
בתוך תהליך ההתבוללות הקיים בארצנו קיימת תופעה מצערת מאוד של נערות/צעירות יהודיות (רבות מהן מבתים דתיים) הבאות במגע עם ערבים החיים בארץ. אלו בדרכים ערמומיות של חנופה, פיתוי, התחזות ליהודים ושקר מצליחים "ללכוד צעירות אלו ברשתם", לגרור אותן לברוח מבתי הוריהן ולהצטרף אליהם לחיים אישיים משותפים בכפריהם/עריהם. שם, נחשפת "האמת הכואבת", התוצאה הטרגית של המעשה כשהן מגלות שהפכו קורבן לניצול פיזי, להתעללות, ולאלימות. ע"פ נתוני ארגון "חמלה" שהוקם לטיפול בנושא (חילוץ הנשים היהודיות מבני זוגם הערבים ושיקומן) ישנן בימים אלו כ 30000 נערות/צעירות יהודיות כאלו בגילאים 14 עד 21 החיות בכפרים הערביים בארץ. ראויה להערכה רבה פעילות קודש נמרצת אשר עושה הרבנית ברנס- מנהלת מעון "הבית החם" של עמותת "חמלה" בירושלים. אל מעון זה מחולצות הצעירות היהודיות ושם זוכות לטיפול שיקומי חם שבסופו נישאות לצעירים יהודים/בני תורה. במעון זה הצעירות עובדות ולומדות, חלקן משלימות לימודי בגרות וחלקן רוכשות מקצוע תעסוקתי. זמן השהות במעון שונה מאחת לשנייה. יש בנות השוהות במעון חודשים ספורים בלבד ויש השוהות זמן רב. בנות רבות, בעקבות התדרדרותן מאבדות את הקשר עם הוריהן/המשפחה וחלק מתהליך השיקום הוא בניית הקשר הזה מחדש. פעילותה המבורכת של הרבנית ברנס זוכה לתמיכה ועידוד רב מצד הראשל"צ הרב עובדיה יוסף שליט"א.
יהי רצון, ברוח פרשת השבוע, שנדע לשמור על בדלנותנו בארצנו ובין העמים הזרים בתפוצות ותופעת ההתבוללות החמורה בע"ה תצטמצם ותתבטל.
נכתב ע"י מרדכי חייט
לע"נ ג'וליט בת לולו יצחקי ז"ל.
