הסוגיה המרכזית בפרשה היא חטאו של משה רבנו במי מריבה. התורה מספרת לנו כי בשנת ה 40 ליציאת בני ישראל ממצרים הגיעו בני ישראל למדבר צין. ושם לא היה לעם מים. העם הלין על כך בפני משה ואהרן ובעקבות כך ציוה הקב"ה את משה לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים. משה רבנו, במקום לדבר אל הסלע הכה בסלע (כפי שעשה במקרה קודם- "מסה ומריבה" שמות יז) פעמיים והוציא לעם מים ובכך חטא. חטא זה היה בעל השלכה מרחיקה לכת, אשר בגינו נענשו משה ואהרן ולא זכו להיכנס אל הארץ המובטחת. שנאמר- "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר כ, יב).

מפרשי התורה בארו, כל אחד ע"פ שיטתו, את חטאו של משה רבנו- מהי מהות חטאו שבגינו נענש כה קשה? אחד מהם - הרמב"ם (רבי משה בן מימון- גדול הפוסקים והוגי הדעות שחי לפני כ 850 שנה במצרים) כתב כך- "וחטאו עליו השלום היה שנטה אל אחד משני הקצוות... והיא הסבלנות, כאשר נטה אל הכעס באמרו- "שמעו נא המורים"..."- מבאר הרמב"ם כי חטאו של משה רבנו היה בכך שהפגין את מידת הכעס כלפי בני ישראל, כאשר הקב"ה כלל לא כעס עליהם אלא להיפך, הבין למצוקתם למים במדבר צין ונתן האפשרות לספק להם מים באמצעות נס. מדובר בדור הבנים ולא בדור האבות (דור המדבר) שיצאו ממצרים (וכולו מת במדבר), דור הבנים הינו דור שלא חטא בחטאי העם הקודמים ולו היה רצון עז להגיע אל הארץ המובטחת ולזכות בנחלה ובשלווה שהובטחה לו. קשיי הדרך האמיתיים והמחסור במים הקשה עליהם מאוד. ה', ברחמיו הרבים, הבין לליבם וביקש לספק להם את צרכיהם למים. משה ואהרון, השייכים לדור המדבר, לא הבינו ללב העם ולכן כעס משה עליהם. העם הבין מכעסו של משה רבנו כי כביכול הקב"ה כועס עליהם ולא כך היה. מידת הכעס היא מידה רעה וזה היה חטאם של משה ואהרן, כך מבאר הרמב"ם.

בגנותה של מידת הכעס כתבו רבותינו רבות. כך נאמר- "כל הכועס כל מיני גהנם שולטין בו" (מסכת נדרים כ"א). שנאמר- "הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך" (קהלת יא, י).
הרמב"ם בספר המדע מרחיב בגנות הכעס: "הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו. ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור, אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב, יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו, כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס. אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים. ואמרו שכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. ובעלי כעס אין חייהם חיים. לפיכך צוו להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים וזו היא הדרך הטובה".
מול מצב בו ציפיותיו/תקוותיו/רצונותיו של אדם לא מתממשות או מול מצב בו ישנו קושי מנטאלי או פיזי שנתפס כלא צודק/מיותר או מול מעשה פוגעני של אדם אחר עלול אדם לפתח בקרבו תחושת כעס, המבטאת תסכול ורצון לשחררו או ל"שנות" את המציאות המתסכלת. זוהי תחושה אנושית "טבעית" אך מזיקה.  

הכעס היא תכונה מזיקה כי מעבירה את האדם למצב רגשי/נפשי קיצוני בו נפגע קשות כושר השיפוט שלו אל מול המתרחש מולו במציאות, הוא מאבד את בהירות המחשבה ועלול הוא מתוך מצב זה להגיב/לפעול באופן מזיק/פוגע באחרים ו/או בעצמו, לעיתים באופן בלתי הפיך (הנזק שנגרם לא ניתן לתיקון כמו פגיעה פיזית/מילולית באדם אחר או שבירת כלי/חפץ וכו'). התוצאה של כעס היא תמיד רעה ומעמידה את האדם, מבחינה ערכית במקום נמוך מאוד. הכעס היא שעת רצון לשטן להשטין ולעולל לאדם את הגרוע מכל- לגרום לו  ל"בעוט" ביקר לו מכל, לאדם המאמין אף את אמונתו בבוראו. על כן, הכעס כה מסוכן. על כך כתבו חז"ל במסכת עירובין (סה", ע"ב)- אדם ניכר בכוסו, כיסו וכעסו".

יותר מכל מצאו מחקרים מדעיים בתקופתנו כי מידת הכעס מזיקה לבריאות ומקצרת חיים. להלן מספר ממצאים מדעיים/מחקריים על הכעס :
• מחקר חדש שבוצע במרילנד/ארה"ב הראה כי נשים שהביעו כעסן בקול רם והפנו רגשותיהן החוצה, נמצא אצלן סיכוי מוגבר למחלות לב. המחקר בוצע במסגרת פרויקט WISE, שמטרתו ללמוד על הפתופיזיולוגיה של מחלות לב אצל נשים (המחקר בוצע על כ 650 נשים).
• מחקר, שפורסם לאחרונה באחד הירחונים בארה"ב, אשר הקיף יותר
מ 2000 חולים שטופלו בחדר מיון בעקבות חבלות, גילה כי הכעס מעלה את הסיכון לסבול מפציעות וחבלות, במיוחד אצל גברים. פרצי הזעם כתוצאה מן הכעס העלו את הסיכון לפציעות פי שמונה. הנתונים נבחנו ביחס לקבוצת ביקורת של אנשים שלא חשו תחושת כעס .
• מדענים מאוניברסיטת קליפורניה טוענים כי הכעס מחליש את המערכת החיסונית וגורם לבעיות בריאות אחרות. הכעס מעודד הרגלים רעים, כמו עישון ושתייה של אלכוהול וכן גורם לדחיפה של הורמוני מתח, הפוגעים בחסינות הגוף.
• שני מחקרים שנעשו לאחרונה, אף הם בארה"ב, גילו כי עוינות יכולה להעלות הסיכון למוות, הן בקרב גברים עם גורמי סיכון למחלות קרדיווסקולריות (של הלב וכלי הדם) והן בקרב נשים בגיל הבלות, הסובלות ממחלות לב.
• מחקר נוסף, ישראלי (של אוניברסיטת ת"א) הראה כי כמעט 30% מהאנשים שסבלו משבץ בצורה השכיחה ביותר, הנקרא שבץ איסכמי (הפסקת הספקת הדם למוח) חשו כעס או תחושה מטרידה במהלך השעתיים שקדמו לאירוע. החוקרים ציינו כי חשיפה לכעס עלולה להעלות את הסיכון לשבץ כמעט פי 14.
• אנשים בריאים הסובלים מרמות גבוהות של כעס, עוינות ודיכאון נמצאים בסיכון לפתח מחלות לב. מחקר חדש גילה כי אנשים אלו הינם בעלי רמות גבוהות של פרוטאין C-REACTIVE , המהווה סימן לדלקת בעורקי הלב. מומחי הלב בעולם מכירים בעובדה כי דלקת עורקים זו הינה מפתח לתהליכים במחלות לב וכלי דם. הפחתת רמות הכעס יכולה להפחית הסיכון ללקות במחלות לב.
• ע"פ הרפואה הסינית המסורתית כעס ועוינות פוגעים בתפקוד הכבד והם מהגורמים המרכזיים לתסמונת המעי הרגיז (הפרעות קשות במערכת העיכול).

אם נסכם את הדברים, שראשיתם בביאור הרמב"ם בפרשת השבוע נציין כי התורה ראתה במידת הכעס מידה מגונה שיש להתרחק ממנה, נזקיה גדולים וקשים מכל הבחינות- ערכית, רוחנית ובריאותית. היא "טבעית" כי היא עלולה לפרוץ בכל רגע ובכל עניין בחיי היום- יום. מציאות החיים מייצרת כל הזמן את מגוון המצבים המתסכלים והקשים שהתגובה המיידית אליהם היא כעס. אך אנו, מתוך לימוד התורה, ננסה לסגל לנו יכולת להכיל מצבים אלו מבלי להגיב אליהם מיידית, אלא לנהוג בהם בסבלנות ובריסון וחשוב מכל להקדים מחשבה למעשה כי לעיתים מעשה שנעשה מתוך כעס אין להשיבו לאחור. המוטיבציה הגדולה שלנו לשלוט במידת הכעס היא ההבנה כי לכעוס משמע להעניש את עצמי – כעסתי משמע חטאתי והזקתי לעצמי.
יהי רצון שנזכה להתרחק מניסיונות הכעס, לשלוות הנפש ונחת רוח מעצמנו.

נכתב ע"י מרדכי חייט                          

לע"נ ג'וליט בת לולו יצחקי ז"ל