לקחים נלמדים מן הפרשה לזוגיות בימינו הפרשה עוסקת בקורח בן יצהר בן שבט לוי, אשר התייצב מול משה רבנו ואהרון הכהן וטען לכהונה- עורר מחלוקת בקרב העם כאשר הניע מרידה במנהיגותם של משה ואהרון.

אליו למחלוקת הצטרפו דתן ואבירם, און בן פלת משבט ראובן וכן מאתיים וחמישי נשיאי העדה (החשובים שבעם- חברי ועד הזקנים). וכך פותחת הפרשה- "וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'" (במדבר טז, א-ג). מיקדו חז"ל, במדרש, את תשומת ליבם על מספר נשים אשר הצילו את בעליהן- "... שלוש הצילו בעליהן מהמיתה והן אשת און ומיכל בת שאול ושרח בת אשר".

ולצד דברי שלמה המלך בספר משלי- "חכמת בנתה ביתה ואיולת בידיה תהרסנה" (יד, א= בלשוננו- "אישה בונה ואישה הורסת") כתבו חז"ל- הראשונה (החכמה) היא אשתו של און בן פלת והשנייה (האיולת) היא אשת קורח (מדרש רבה במדבר). מה ההבדל ביניהן? עצום. בעוד שאשת קורח, ע"פ המדרש, דחקה את בעלה למחלוקת המתוארת בפרשה, באה אשת און בן פלת ומנעה אותו מן המחלוקת. אשת קורח הסיתה אותו נגד משה רבנו בטענה כי לקח לעצמו את המלוכה ואת הכהונה נתן לאחיו, וכל זאת עשה מדעתו. היא לעגה לבעלה על שגזז משה את שערותיהם ונענע אותם כלולב (בתהליך ההכנה/הטהרה שנעשה ללויים לקראת עבודת הקודש).

היא דחקה בבעלה לשאול את משה שאלות הלכתיות פרובוקטיביות, כגון האם טלית שכולה תכלת צריכה פתיל תכלת או האם בית מלא בספרי תורה צריך מזוזה על הפתח, וכך התפתח העימות שהביא לאבדנו של בעלה קורח עדתו וכל ביתם ורכושם. לעומתה- אשת און בן פלת, בחוכמתה ומסירותה לבעלה און, הצילה וחלצה אותו מן המחלוקת שאינה ראויה ואינה שייכת לו וכך מספרת הגמרא- "אמר רב: און בן פלת - אשתו הצילתו. אמרה לו: מה איכפת לך? אם משה הרב, אתה תלמיד, ואם קרח הרב, אתה התלמיד. אמר לה : ומה אעשה? הרי הייתי בעצה עם קרח ונשבעתי לו אמונים.

אמרה לו: הרי ידוע כי כל העדה כולם קדושים וצנועים. שב אתה, ואני אציל אותך! השקתהו יין ונשתכר, והשכיבתו בתוך הבית, והיא התיישבה על יד הפתח ופרעה את שערה. וכל מי שבא לקרוא לו וראה אשתו, חוזר. ובינתיים נבלעה עדת קרח.והנה לא בא, ולא היה עמהם ולא עם עדת קרח, כי הלך מלפניו כשהלכו להם דתן ואבירם כאשר נתוכח עם קרח, ולא הושב שם... כי הנה הכתוב לא הזכירו שנבלע עם דתן ואבירם, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' במקריבי הקטרת, כי היו חמשים ומאתים מלבד ארבעה" (מסכת סנהדרין קט, ע"ב). פרוש- כאשר הגיע און לביתו וסיפר לאשתו על המהלכים בהם מעורב עם קורח ועדתו, שאלה אותו איזה רווח אישי ייצא לו מכך ושכנעה אותו כי ממחלוקת זו לא ירוויח דבר רק יפסיד. מה עשתה כדי למונעו מן המחלוקת?

השקתה אותו יין לשוכרה וכאשר ישן ישבה בפתח האוהל ופרעה שערה, כך מנעה (מטעמי צניעות) מאנשי קורח להתקרב לאוהל ולקרוא לאון. כל האירועים התרחשו והסתיימו ואון ישן באוהל וכך ניצל. עוד מספר המדרש - "בשעה שפתחה הארץ את פיה, הייתה מבקשת לבלוע את און שהיה במיטה. עמדה אשתו ואחזה במיטה ואמרה: ריבון העולמים, כבר נשבע און בשמו הגדול שלא יהיה במחלוקת לעולם. שמך חי וקיים לעולם, אך אם יכפור בשבועה, אתה יכול להיפרע ממנו לאחר מכן" (המדרש הגדול במדבר)- במדרש זה עולה כי בשעה שנבלעו קורח ואנשיו באדמה, ביקשה האדמה לבלוע גם את און ממיטתו ואשתו בתפילתה לקב"ה מנעה את מותו. גם לאחר מעשה עמדה אשת און לצידו: "אמרה לו לאון: קום, צא! אמר לה: מתבייש אני ממשה רבנו. אמרה לו: אני אצא עמך! מיד יצאה ועמדה לפני משה. ברח משה ממנה. כשנעמדה, הייתה צווחת ובוכה. אמר משה: מה טיבה של אשה זו? אמרו לו: רבנו, אשתו של און זו. אמרה לו: רבנו, כך וכך היה המעשה.

הלך עמה לביתה, ועמד על הפתח וקרא לאון ואמר לו: המקום ימחול לך..." (המדרש הגדול- שם). הרמ"ע מפאנו (רבי מנחם עזריה מפאנו- רב, פוסק הלכה ומקובל באיטליה לפני כ 400 שנה) כתב בספרו- "גילגולי נשמות" (יא) כי- "אשת און בן פלת, היא נתגלגלה במיכל בת שאול, היא הצילה את בעלה, וכן מיכל הצילה את דוד" (המדרש מספר על מיכל בת שאול אשר אהבה את דוד המלך והצילה אותו מפני אנשי אביה שרדפוהו- שמואל א יח כ-כז). מתוך הגמרא והמדרשים אנו למדים על מעלותיה של אשת און בן פלת – בחכמתה ובבינתה מחד ומתוך מסירותה ואהבתה לבעלה מאידך ידעה לייעץ לו את העצה הנכונה- להתרחק ממחלוקת שאינה נוגעת אליו ואשר ממנה (לא משנה כיצד תסתיים) לא ירוויח מאומה אלא רק יינזק. יתרה מכך פעלה באופן אקטיבי למנוע מבעלה מלצאת מביתו ולמנוע מן המעורבים במחלוקת כל המשך קשר/מגע עימו. בצורה זו השכילה להצילו מן העונש הקשה אשר היה מנת חלקם של מעוררי ומעורבי המחלוקת נגד משה רבנו.

לימינו יש לקח נלמד מן המעשה. כתבו חז"ל כי ישנה חכמה, בינה ודעת. חוכמה היא אוסף ידיעות, נתונים, מידע וכו'. ומאידך בינה היא היכולת לקחת פרטי מידע ולחברם יחד למשהו חדש/מחדש. לצידן ישנה דעת שזה המסקנה היוצאת מחיבור החכמה והבינה. אמרו חז"ל במדרש- "נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש. פירוש: הקדים בה בינה יותר מבאיש" (מדרש רבה). והכוונה- בתבונתה הרבה (בעיקר הרגשית) היא מעצבת ומעבדת את החכמה ומוציאה אותה מן הכוח אל הפועל. מכאן שאישה חכמה שיש בה גם בינה, מצליחה להשיג את רצונה מבעלה בדרכי נועם. חכמי הקבלה כתבו כי שורש נפשו של הגבר הוא מצד החסד- צד ימין (המשפיע) ואילו האישה, שורש נפשה מצד הגבורה, צד שמאל (הנשפע).

על כן האישה בד"כ מציבה חומה לחסד שמחלק בעלה, ע"מ שלא יבטל עצמו וצרכיו מול צרכי חבריו, קרי שלא יחלקו באופן לא מבוקר, העלול בסופו של עניין לפגוע בו. האישה, מתוך בינתה היתרה, מציבה בפני בעלה מעצורים, היכן שצריך, במערכת יחסיו עם אחרים, כפי שעשתה זאת אשת און בן פלת שבבינתה הרבה הבינה כי מן המחלוקת שעורר קורח לא תצמח לבעלה כל תועלת ,אלא רק נזק חמור ועל כן עצרה אותו מהמשך מעורבות בעניין. אשת און ידעה גם כיצד לדבר עם בעלה, לשכנעו בדבריה ולהובילו להסכמה עם קו חשיבתה/דעתה בנושא- היא נכנסה עימו לדין ודברים בנועם ובחכמה. אם תגובתה הייתה מתפרצת ואגרסיבית יתכן שלא היה עולה בידה לשכנעו. (האמור מתוך שיעור של הרב זמיר כהן על תקשורת בין זוגית).

נלמד אנו מתוך מעשיה של אשת און בן פלת על חכמה, על בינה, על מסירות ואהבה אך יותר מכל על תקשורת זוגית – דו שיח שנעשה בנועם, בבינה, בדרך ארץ תוך דיבור אל ההיגיון והשכל מועיל ותורם הרבה יותר מדו שיח שמלווה בכעס, העלבה, וביקורתיות- דיבור אגרסיבי מוביל לתגובה נגדית של בן הזוג של עלבון, ריחוק הסתגרות, שמעכיר האווירה המשפחתית ולחלוטין מרחיק מן התוצאה שאנו מבקשים להשיג- לשכנע בן הזוג בתובנה/מסקנה/דעה, שאליה הגענו ולפעול עפי"ה במשותף. כתבו חז"ל- "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח ועדתו" (פרקי אבות ה).

יהי רצון שנתרחק מכל מחלוקת שאינה לשם שמים ונזכה לתקשורת זוגית בונה וחיובית בתוך ביתנו. אמן.
נכתב ע"י מרדכי חייט לע"נ ג'וליט בת לולו יצחקי ז"ל