פרשת השבוע- "חיי שרה" עוסקת, בתחילתה, בפטירתה של שרה אימנו וקבורתה בידי אברהם אבינו במערת המכפלה שבחברון. איזו דמות הייתה שרה אימנו ומה ניתן ללמוד ממנה לימינו אנו? על כך עומדים חז"ל במקורות.
על שרה אימנו אמרו רבותינו מספר מאמרות, להלן מקצתן-
> אין קורין "אמהות אלא לארבע: שרה, רבקה, רחל ולאה (מסכת ברכות טז, ע"ב).
> שרה בהייתה אחת משבע הנביאות שהתנבאו לישראל (מסכת מגילה יד, ע"א).
> אמר רב הונא: אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים (מדרש בראשית רבה לט, יד).
> כל פסוקי "אשת חיל מי ימצא" ועד "תנו לה מפרי ידיה" (משלי לא) המסודרים לפי הא"ב, נדרשו על שרה אימנו והיא קיימה את התורה מ"א" ועד "ת" (מדרש שוחר טוב קיב, א).
> "ותכחש שרה לאמר: לא צחקתי כי יראה, ויאמר: לא כי צחקת" (בראשית יח, טו). רבי יהודה בר' סימון אמר: מעולם לא נזקק הקב"ה לשיח עם אישה, אלא עם אותה הצדקת (שרה, שהקב"ה מתאווה לשמוע שיחתן של צדקניות) (בראשית רבה מח, כ; ירושלמי מסכת סוטה פ"ז, ה"א).
על דמותה של שרה – אומר מדרש רבה - ארבע מידות נאמרו בנשים אחת מהן צייתניות (כלומר מקשיבות לדברי אחרים) שנאמר- "ושרה שומעת פתח האוהל" (בראשית יח, י). רבי יהודה בר נחמיה אומר: אף אסטטניות (קפדניות) שנאמר- " ותאמר שרי אל אברם- חמסי עליך" (בראשית טז, ה).
נאמר בפרשת "חיי שרה"- "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה" (שם כג, א). אומר מדרש רבה כי בת עשרים כבת שבע לנוי (נאה ויפת מראה הייתה באופן טבעי בילדותה כמו בצעירותה. פירוש אחר- נאים היו מעשיה הטובים בילדותה כמו בצעירותה) , בת מאה כבת עשרים לחטא (כמו שהייתה רחוקה מן החטא בגיל מאה כך הייתה גם בגיל עשרים).
עוד כותב המדרש- אמרה שרה- "האישה- זה טבעה: כל זמן שהיא צעירה, יש לה רצון וצורך לתכשיטים, ואני- "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה" (בראשית יח, יב), אפילו שזקנתי עדיין מתקשטת אני בתכשיטים. האישה- זה טבעה: כל זמן שהיא צעירה, יש לה זמן קבוע לנידות, ואני- "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה"- אפילו שזקנתי טבעי כאישה צעירה. האישה- זה טבעה: כל זמן שהיא צעירה, יש לה הריונות ואני- "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה"- אפילו שזקנתי עדיין ראויה אני ללדת. (מדרש רבה מח, יז).
כתבה הגמרא - יסכה, זוהי שרה. ולמה נקרא שמה יסכה? שסכתה (שצפתה) ברוח הקודש, שנאמר: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית כא, יב). ועוד הסבר- שהכל סוכים (צופים) ביופיה. ( מגילה יד, ע"ב; סנהדרין סט, ע"ב).
ועוד על יופייה כתבו רבותינו- ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה, אביגיל, רחב ואסתר (מגילה טו, ע"א). ועוד כתבה הגמרא- הכל בפני שרה כקוף בפני אדם
(בבא בתרא נח, ע"א).
"וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ" (בראשית יב, יא). כל השנים הללו הוא עמה- ועכשיו הוא אומר לה: "הנה נא ידעתי וגו'"- אלא שעל ידי הדרך אדם (אברהם) מתבזה וזו (שרה) עמדה ביופייה. רבי זעירא בשם רבי סימון: כך אמר אברהם לשרה- "הלכנו בארם נהריים ובארם נחור ולא מצאנו אישה נאה כמותך. עכשיו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים (מצרים), "אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ" (בראשית רבה מ, ד).
"וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה" (בראשית יב, יד)- היכן הייתה שרה כשנכנסו למצריים. אומר המדרש כי הניחה אברהם בתוך תיבה ונעל בפניה. הגיעו למכס במעבר הגבול וביקשו המוכסים מאברהם לשלם מכס. התחיל דו-שיח בינו לביניהם על תוכן/תכולת התיבה שבסופו ביקשו המוכסים לפתוח את התיבה. פתח אותה אברהם והבהיקה כל ארץ מצרים מזיווה (של שרה)- כך כותב מדרש רבה.
"וַיְנַגַּע ה' אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם" (שם)- כשנלקחה שרה לבית פרעה, כל אותו הלילה הייתה שרה שטוחה על פניה (מ- נופלת על פניה ומתפללת) ואומרת- "ריבון העולמים, אברהם יצא בהבטחה (ואעשך לגוי גדול וגו') ואני יצאתי באמונה (בלבד). אברהם יצא חוץ לסירה (מחוץ לבית פרעה) ואני בתוך הסירה (בבית פרעה וחוששת מפרעה שיתעלל בי). אמר לה הקב"ה- "כל מה שאני עושה – בשבילך אני עושה, והכול אומרים- "על דבר שרי אשת אברם".
אמר רבי לוי: כל אותו הלילה עומד מלאך ושוט בידו והיה מכה בפרעה לפי הוראות שרה.
על צניעותה כתבו רבותינו- "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל" (בראשית יח, ט). בעת שביקרו שלושת המלאכים אצל אברהם שאלוהו לגבי אשתו וכך השיבם. להודיע ששרה אמנו צנועה הייתה. (בבא מציעא פז, ע"א).
אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא ר' יצחק: יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באוהל הייתה, ואם כן מדוע שאלו את אברהם: "איה שרה?- כדי לחבבה על בעלה (להודיעו שהיא צנועה משאר חברותיה, שאינה נראית וצריך לשאול עליה).
השיב אברהם למלאכים- "הנה באוהל"- ועל זה נאמר- "מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ" (שופטים ה, כד). מי הן אותן נשים באוהל? רבי שמואל בר נחמן אמר- האמהות (שרה, רבקה, רחל ולאה) שהיו צנועות בתוך אוהלן (בראשית רבה מח, טו; הוריות י, ב).
על מערכת היחסים המתוחה שבין שרה לבין שפחתה הגר כתבו חז"ל כך-
כאשר ייעצה שרה לאברהם לקחת לו לאישה את הגר היו אלה דברי רוח הקודש, נבואה שיצאה ממנה (מדרש בראשית רבה מה, ב). ועוד מוסיף המדרש אמרה שרה להגר- "אשרייך שאת מידבקת לגוף קדוש זה (אברהם). כל תשעים שנה שלא ילדה שרה הייתה ככלה בתוך חופתה והיו מטרוניות (שרות וגבירות) באות לשאול בשלומה. והייתה שרה אומרת להם: "צאו ושאלו בשלומה של עלובה" (הגר, שמפני הריונה לאברהם כחש יופייה). והייתה הגר אומרת להן: "שרי גברתי, אין סתרה כגילויה"- נראית צדקת ואינה צדקת. אילו הייתה צדקת, ראו כמה שנים שלא נתעברה- ואני בלילה אחד נתעברתי" והייתה שרה אומרת בליבה –" עם זו השפחה כפוית הטובה אני נושאת ונותנת על איוולתה? הלוואי אמצא חן לישא וליתן בוויכוח עם אדונה, אברהם, שלא הוכיח אותה על דבריה אלה". (שם).
אומר המדרש כי הכניסה שרה בהגר שפחתה עין הרע בזמן הריונה (הראשון) והפילה עוברה (בראשית רבה מה, ה). "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (בראשית טז, ו)- רבי ברכיה אומר- טפחתה בקורדקיסון (נעליים) על פניה. (מ- היכתה אותה בפניה בנעליים להשפילה). רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר: דליים הוליכה לה למרחץ (מ- החזירה אותה להיות המשרתת שלה הנושאת את חפציה למרחץ ובך ציערה ביזתה אותה).
ישמעאל בנה של הגר היה חי בבית אברהם ושרה ראתה אותו בונה במות לעבודה זרה, וצד חגבין ומעלה ומקטיר לעבודה זרה. אמרה- "שמא ילמוד יצחק בני כך, וילך ויעבוד כך, ונמצא שם שמיים מתחלל בדבר". אמר לה (מ- אברהם לשרה): "לאחר שזכין לאדם חבין לו? אחר שעשינוה מלכה, ועשינוה גבירה, והכנסנוה לגדולה זו, נטרדנה מתוך ביתנו? (מ- נגרשה?). מה הבריות אומרות עלינו? לא נמצא שם שמיים מתחלל בדבר?". אמרה לו (מ- שרה השיבה לאברהם) "הואיל ואתה אומר חילול שמים בדבר זה, ואני אומרת חילול שמים בדבר זה, יכריע המקום בין דבריי לדבריך". הכריע המקום ואמר- "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ".
(סוטה ה, יב).
ועקרה הייתה שרה. נמנתה על שבע עקרות שמנה המדרש. כתבו רבותינו כי הייתה שרה אילונית (אישה שלא מסוגלת ללדת) ואפילו בית ולד אין לה (נעדרה רחם) (יבמות סד, "עב).
"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת" (בראשית טז, ב)- אמרה שרה: "יודעת אני את הסיבה שאיני יולדת. ולא כמו שהיו אומרים לי: קמיע היא צריכה, טיפול רפואה היא צריכה, אלא- "הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת" (בראשית רבה מה, ב)
(מ- אמרה שרה כי יודעת היא מדוע עקרה היא- זהו רצון השם, הוא אשר מונע ממני פרי בטן).
אמרו חז"ל על הפסוק – "וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (בראשית יז, טז)- כפל הברכה (וברכתי/וברכתיה) בא לרמז על ברכה כפולה- תתברך בבן ותתברך בחלב שופע בדדיה. ועוד- החזירה הקב"ה לימי נעוריה וחקק לה בית רחם כדי שתתעבר. (בראשית רבה מז, ב).
אומרת הגמרא (בבא מציעא פז, ע"ב) כי מיכאל בא לבשר את שרה כי תלד.
אחרי ההבטחה לזרע בר קיימא נסע אברהם לארץ הנגב והתיישב בגרר. בדומה למה שארע במצרים, אמר ליושבי המקום כי שרה אחותו. על רקע זאת נלקחה לבית אבימלך מלך גרר. לאחר שנגלה הקב"ה לאבימלך והזהירו וכן עצר בעד כל רחם בביתו, החזירה אבימלך לאברהם. כשהחזירה, נתן אבימלך לאברהם ולשרה מתנות וכסף. אמר ריש לקיש- ביקש אבימלך להטיל קנאה בינו ובין אברהם ע"י המתנות והכסף שנתן להם. הוא קיווה ששרה תאמר: כל השנים הללו היא עם אברהם – ולא עשה לה כדבר הזה (להעניק לה מתנות). וזה אבימלך- לילה אחד, ועשה לה את כל הכבוד הזה (בראשית רבה נב, יב) (מ- מן התורה אנו למדים כי מזימתו של אבימלך כדברי ריש לקיש לא התממשה).
כשהזהיר הקב"ה את אבימלך אמר לו על שרה- "וְהִוא, בְּעֻלַת בָּעַל"(בראשית כ, ג)-
אמר רבי אחא: בעלה נתעטר בה (שכבוד הוא לו ששרה אשתו), והיא לא נתעטרה בבעלה (להתכבד רק מפני שהיא אשת אברהם). ורבנן אמרו: שרה היא גבירה של בעלה, שהרי בכל מקום האיש גוזר בביתו ואשתו כפופה לו- ואילו באברהם ושרה נאמר- "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (שם כא, יב) (מ- התורה מעידה עליה שהיא הדומיננטית והמובילה בבית) (מדרש רבה נב, ה).
בהמשך נפקדה וילדה שרה בן וקרא אברהם את שמו- יצחק. מספר המדרש כי בשעה שנפקדה שרה, הרבה עקרות נפקדו עימה, הרבה חרשים נתפקחו (החלו לשמוע ולדבר), סומים נפתחו (החלו לראות) והרבה שוטים נשתפו – כולם שמחו איתה על ישועתם שבאה מישועתה (בראשית רבה נג, ח).
"וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה" (בראשית כא, ז)- שאלה הגמרא כמה בנים הניקה שרה? אמר רבי לוי: אותו היום, שגמל אברהם את יצחק בנו, עשה סעודה גדולה. היו כל אומות העולם מרננים ואומרים: "ראיתם זקן וזקנה אלה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים: בננו הוא- ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם. מה עשה אברהם אבינו? הלך וזימן כל גדולי הדור ושרה אימנו זימנה את נשותיהם, וכל אחת ואחת הביאה בנה עימה ומינקתה לא הביאה. ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעיינות והניקה את כולן (בבא מציעא פז, ע"א).
מספר המדרש כי כל בני המצריות שהניקה שרה- כולם התגיירו.
ובפרשה אנו קוראים על פטירתה של שרה. אומרים רבותינו כי נפטרה בעקבות עקדת יצחק. מספר המדרש- חזר יצחק אצל אימו (לאחר ניסיון העקדה). אמרה לו: "היכן היית?" אמר לה: "נטלני אבי והעלני הרים והורידני גבעות וכו' ונטל את הסכין לשוחטי, ואילולי שקראו מלאך מן השמים, כבר הייתי נשחט" וכו'. אמרה: "וי על בן האישה המסובלת בצרות! אילולי המלאך כבר היית שחוט?! אמר לה: "כן". באותה שעה צווחה... עד שמתה (ויקרא רבה כ, ב).
נאמר בפרשה- "וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ" (בראשית כג, א)- האות "כף" במילה "לבכתה" הינה אות קטנה- אמרו רבותינו שנעשה הדבר כדי להעיד שאברהם אבינו בכה מעט ולא בכה הרבה. מדוע? שהרי זו אשתו הנאמנה וכן בפטירת צדקת, במעלתה של שרה, צריך היה לכאורה לבכותה ולהספידה הרבה. אלא ששרה אימנו הגיעה לדרגה רוחנית גבוהה מאוד והשיגה בחייה המופלגים השגות גדולות באמונה ובעבודת השם ולכן בעת שהגיע העת להשיב נשמתה לבוראה לא היה מקום לבכותה הרבה ואברהם שידע מעלותיה של שרה בכה לה בפטירתה בדיוק את הבכי שהיה צריך לבכות לה ולא יותר.
כל הימים שהייתה שרה קיימת (מ-חיה) היה ענן קשור על פתח אוהלה (לסמן כי שכינה שורה מעליה). וכיוון שמתה, פסק אותו ענן... כל הימים שהייתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרווחה, וכיוון שמתה שרה, פסקה אותה הרווחה... כל הימים שהייתה שרה קיימת הייתה הברכה משולחת בעיסה, וכיוון שמתה שרה פסקה אותה ברכה... כל הימים שהייתה שרה קיימת היה נר דולק מליל שבת ועד ליל שבת, וכיוון שמתה פסק אותו הנר... (מ- עד שבאה אח"כ רבקה וכל הדברים חזרו כבימי שרה). (בראשית רבה טו, טז).
סיכום
התורה מציירת את הראשונה לאמהות – שרה אימנו, באור חיובי מאוד. למעט מעשיה מול הגר (שגם להם היה טעם וצידוק) כל הנהגותיה ומידותיה מיוחדות וטובות היו, ולנו יש ללמוד מהן.
התורה ועל בסיסה חז"ל מתארים בפנינו את שרה אימנו כאישה צדקנית, צנועה וחסודה על אף יופייה הרב עוד משחר ילדותה. יופייה, כך מבארים רבותינו, לא היה רק יופי חיצוני אלא גם יופי פנימי- שנאים וטובים מאוד היו מעשיה ורחוקה הייתה מן החטא. כותב רבנו יוסף חיים- "בן איש חי" כי בעת שירד אברהם מצרימה יכול היה להסתכן ולהסתמך על הנס, כשסיפר שזו אחותו, כי ידע על מעלות הצניעות של אשתו (שמימיה לא ראתה או התייחדה עם גבר זר וגבר זר לא ראה אותה) שבזכותן תנצל מכל דבר רע (כפי שאכן כך היה בבית פרעה).
היא הגיעה להכרה בקיומו של הקב"ה ולאמונה עזה ואיתנה בו יחד עם אברהם אבינו ויחד עימו עשתה בקרב הנשים את שנאמר בתורה- "וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן"- גיירה אלפי נשים והביאה אותן לחיק האמונה בקב"ה. חז"ל מייחסים לה דרגה רוחנית של נבואה, שזכתה שהקב"ה שוחח עימה (ראו מאמר חז"ל בפתיח) וכן ששרתה בה רוח הקודש.
על מעלותיה ודרגתה הרוחנית הגבוהה זכתה להשגחה ניסית- שלא בולע לה בבית פרעה ושוחררה חזרה לבעלה, שלא בולע לה בבית אבימלך והוחזרה לבעלה, שילדה את בנה יצחק על אף גילה המופלג, שהניקה את בנה ותינוקות אחרים כפי שמביא המדרש לעיל, שנתלה הענן מעל אוהלה, ששרתה הברכה בעיסה ודלק הנר מליל שבת ועד ליל שבת ועוד.
על הנאמנות והמסירות לבעלה, אברהם אבינו, ניתן ללמוד מכך שהציעה לו לקחת לאישה את הגר ע"מ שתיפקד בבן ויזכה לזרע בר קיימא, אלא שהדברים השתבשו אחר כך ומתח פרץ בין הנשים, כפי שמפרטים המדרשים והגמרא. כשראתה את מעשיו הרעים של ישמעאל והחשש שלה שיקלקל אורחות בנה יצחק ביקשה מאברהם לגרשה- לא עניין אישי עמד כאן (המתיחות בין הנשים) אלא טעם רוחני (היא ראתה ברוח הקודש שלה ששני הנערים חייבים להיפרד כי מדובר בשני עולמות שעלולים להתנגש ביניהם והדבר יוביל לתוצאה קשה כמו רצח הבל בידי אחיו קין)- האות משמים לאברהם ("כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה") מעיד על כך.
על נאמנותה של שרה לאברהם אבינו אנו למדים גם מהתנהגותה בבית פרעה ואח"כ בבית אבימלך כפי שמתארים חז"ל בדבריהם (ראו לעיל).
יסוד חשוב מלמדת אותנו שרה אימנו- ההכרה כי הכול ממנו יתברך. כשהיא עקרה היא מבינה כי אינה יולדת כי זה רצון השם, שאמרה- "הנה נא עצרני ה' מלדת"- דבר לא ישנה זאת (לא קמיע ולא תרופה) אלא רצונו יתברך. זהו יסוד חשוב באמונה האומר כי חשוב שאדם יעשה השתדלות בכל תחום מתחומי החיים (פרנסה, בריאות, זיווג וכו') אך על האדם להכיר כי השתדלות בלבד וההסתמכות הבלעדית עליה לא תועיל. מה שיש - זהו רצון השם וכדי לשנות המצב למצב אחר רצוי לנו יש להתפלל ולהשתפר בעבודת השם.
שרה אימנו היא גם דמות נשית דומיננטית ואסרטיבית בתוך ביתה וביחסיה עם אברהם, אך זוהי דומיננטיות והובלה חיוביים הנובעים מן האמונה שלה, מן הנבואה ורוח הקודש שבה וממעלותיה הנעלות. אין זו דומיננטיות הנובעת מכבוד/אגו/רצון שליטה, אלא מתוך "בינה יתרה ניתנה באישה", מתוך ראיה רחבה/רחוקת טווח רוחנית שנטעה בה, על כן זוכה דומיננטיות זו לתמיכה משמים באמירה- "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".
מפטירתה בעקבות העקדה נלמד על אהבתה ודאגתה לבנה יצחק וכן נלמד כי שרה אימנו, הראשונה שבאמהות, לצד אישיותה החזקה והדומיננטית היא גם סמל האימהות, הרוך והדאגה ההורית.
אנו החיים כאן היום- אין בנו נבואה ולא רוח הקודש ואין אנו בדרגתם הרוחנית של האבות והאמהות. אך מול הניסיונות והאתגרים המאוד מורכבים שיש לנו ביחסים שבין אדם לחברו ובעבודת השם, נאמץ לעצמו את המורשת החינוכית שלהם. ומתוך פרשות "לך לך", "וירא" ו"חיי שרה" נלמד משרה אימנו על יציבות באמונה, על ביטחון והסתמכות מלאה בקב"ה, על צניעות וענווה, על דומיננטיות בעבודת השם (לנהל חיינו הפרטיים ברוח התורה וההלכה), על נאמנות, לויאליות, שת"פ והבנה במערכת הזוגית והמשפחתית, על הורות אחראית (הדואגת לא רק לצרכיו החומריים והרגשיים של הילד אלא גם מחנכת ומעצבת לו את הדרך לעתיד לחייו הבוגרים והעצמאיים, מציידת אותו בערכים נכונים ברוח התורה ובכלים ראויים להתמודד עם אתגריו העתידיים).
נכתב ע"י מרדכי חייט
(מתבסס על ספרו של הרב יהודה אדרי - "נשים בתנ"ך")
לע"נ ג'וליט בת לולו יצחקי ז"ל
